ביהמ"ש דחה תביעת רשלנות נגד ביה"ח מעיני הישועה בפרשת לידה מוקדמת

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה לאחרונה תביעת רשלנות רפואית שהגישו הורים לילדה שנולדה כפגה בשבוע 28 וסובלת משיתוק מוחין (CP), נגד המרכז הרפואי מעיני הישועה. השופטת אורלי מור־אל (בצילום) קבעה כי לא הוכח קשר סיבתי בין ההתנהלות הרפואית לבין הנזק הנוירולוגי שנגרם לילדה.

פסק הדין, המשתרע על פני עשרות עמודים, עסק בסוגיות רפואיות מורכבות הנוגעות ללידה מוקדמת, זיהומים תוך־רחמיים, טיפול בסטרואידים לנשים בסיכון ללידה מוקדמת ופגיעות מוחיות מסוג PVL — פגיעה בחומר הלבן במוח, האופיינית לעיתים לפגים. השופטת בחנה חוות דעת רפואיות, מסמכים ועדויות מומחים משני הצדדים.

לפי פסק הדין, האם הגיעה למרכז הרפואי מעיני הישועה בשעות הבוקר המוקדמות, כשהיא סובלת מכאבים וצירים. בבדיקות שבוצעו נמצאה פתיחה מתקדמת של צוואר הרחם, ובהמשך התקדמה הלידה במהירות. הילדה נולדה בשבוע 28+4 להריון, במשקל 1,320 גרם, ובהמשך אובחנה כסובלת משיתוק מוחין ומפגיעה מוחית מסוג PVL.

לטענת ההורים, הצוות הרפואי במרכז הרפואי מעיני הישועה התרשל בכך שלא זיהה בזמן את הסיכון ללידה מוקדמת, לא העניק טיפול תרופתי מתאים לעיכוב הלידה ולא נתן סטרואידים להבשלת ריאות העובר. לדבריהם, אילו הלידה הייתה מתעכבת ב־24 עד 48 שעות, ניתן היה לצמצם את הנזק הנוירולוגי שנגרם לילדה.

מנגד, המרכז הרפואי מעיני הישועה טען כי הנזק המוחי החל עוד בשלב תוך־רחמי, טרם הגעת האם לבית החולים, וכי גם טיפול מיטבי לא היה מונע את התוצאה. מומחי בית החולים טענו כי זיהום או דלקת תוך־רחמית הם שהובילו הן ללידה המוקדמת והן לפגיעה המוחית הקשה.

בפסק דין מפורט ומנומק אימצה השופטת אורלי מור־אל את עמדת מומחי בית החולים, וקבעה כי "סביר יותר" שהנזק הנוירולוגי החל כבר בתוך הרחם. בפסק הדין נכתב כי קיימת "סבירות גבוהה" לכך שהפגיעה המוחית הייתה קיימת כבר במועד הלידה, עוד לפני הטיפול הרפואי שניתן במרכז הרפואי מעיני הישועה.

השופטת הדגישה כי גם אם ניתן היה לעכב את הלידה לפרק זמן מסוים, לא הוכח שהדבר היה משנה מהותית את מצבה של הילדה. עוד נקבע כי טיפול בסטרואידים אינו בהכרח מונע פגיעות מוחיות מסוג PVL, במיוחד כאשר מקור הנזק הוא דלקתי־זיהומי תוך־רחמי, כפי שנקבע במקרה זה.

לצד דחיית התביעה, מתחה השופטת ביקורת מסוימת על ההתנהלות הרפואית במרכז הרפואי מעיני הישועה. בפסק הדין צוין כי נמצאו חסרים תיעודיים ואי־בהירויות בנוגע להסברים שניתנו לאם. עוד הודגש כי השליה לא נשלחה לבדיקה פתולוגית — פעולה שיכולה הייתה לשפוך אור נוסף על שאלת קיומו של זיהום תוך־רחמי.

עם זאת, בית המשפט קבע כי גם אילו בוצעו הבדיקות החסרות, לא הוכח שהמסקנה הרפואית הייתה משתנה. השופטת דחתה את טענת "הנזק הראייתי" שהעלו ההורים, וקבעה כי החסר בתיעוד אינו מצדיק העברת נטל ההוכחה או קביעה כי ההתנהלות הרפואית היא שגרמה לנזק שנגרם לילדה.

בסופו של דבר נדחתה התביעה במלואה, וההורים חויבו לשלם למרכז הרפואי מעיני הישועה הוצאות משפט בסך כולל של 60 אלף שקל. השופטת אורלי מור־אל ציינה כי למרות התוצאה הקשה עבור המשפחה, לא ניתן להטיל אחריות משפטית כאשר הקשר הסיבתי בין הטיפול לבין הנזק לא הוכח ברמה הנדרשת.

ביהמ"ש דחה תביעת רשלנות נגד ביה"ח מעיני הישועה בפרשת לידה מוקדמת