בית המשפט השלום בשוקן שם לאחרונה קץ לסאגה משפטית אומללה, שבמסגרתה בעלים חדשים של בניין ברחוב מסילת ישרים בשכונת שפירא בת"א דרשו לפנות את חיים סוסתיאל, המחזיק בנכס כדייר מוגן.
סוסתיאל, המפעיל מאפייה בנכס, נאלץ להילחם בבית המשפט על זכויותיו כדייר מוגן ביחידה המצויה בקומה העליונה בבניין. הוא גם דייר מוגן בכל שאר היחידות בבניין, המשמשות כבית העסק שלו. השופטת כרמלה האפט (בצילום) דחתה את בקשת הבעלים החדשים לפינוי - וקבעה שאין עילה חוקית לפנות את סוסתיאל מהנכס.
הנתבע הפך לדייר מוגן ביחידות הבניין לאחר שנכנס לנעלי אביו, שהיה השוכר המקורי מראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת. מעמדו כדייר נגזר הוכר בשנת 1978, בהתאם לחוזה שכירות שנחתם בינו לבין בעלי הבניין הקודמים.
ב-2022 הגישו בעלי הבניין החדשים תביעת פינוי נגד "חיים בורקס", בטענה כי נטש את הנכס לפני שנים רבות ואינו עושה בו שימוש כלל. לטענתם, מצב זה מקנה להם עילה חוקית לפינויו מהנכס.
מנגד, ציין הנתבע כי התביעה חסרת בסיס, וכי התובעים נמנעו מלהזכיר שהוא דייר מוגן בארבע יחידות בבניין, המהוות את כלל יחידות הבניין – במשך עשרות שנים. לדבריו, היחידות משמשות אותו לצורכי מגורים ולניהול עסקיו, בהתאם למטרות השימוש המוגדרות בהסכם, וכן לאחסון סחורה וכלים נוספים.
בעל המאפייה מציין כי התובעים רכשו את הבניין 3 חודשים בלבד לפני הגשת התביעה, מתוך כוונה להרוס אותו ולהקים במקומו בניין חדש. עוד הוסיף כי הצליח להוכיח שלא נטש את הנכס המושכר. השופטת ציינה בפסק הדין כי "מטרת השכירות המוגדרת מאפשרת אפוא לנתבע לעשות שימוש במושכר לצרכי מגורים או עסק ואין היא מחייבת אותו למגורי קבע בו".
מצד שני, התובעים מבססים את טענת הנטישה על עדותו של חוקר פרטי מטעמם, באמצעותו הם מבקשים להוכיח את טענתם. עם זאת, מתצהירו של החוקר עולה כי במהלך מעקבו, שתועד במצלמה נסתרת הוא זיהה את "הנתבע עצמו כנוכח במאפיה בקומה התחתונה".
יחד עם זאת, ציינה השופטת כי "הנתבע מדייק בגרסתו, מחזיק במושכר חפצים וחומרים השייכים לבית העסק, ואף עושה במושכר שימוש, מעת לעת, למנוחה וסידורים שונים".
אמון מלא בעדותו של הנתבע:
השופטת כרמלה האפט ציינה בפסק הדין כי נתנה "אמון מלא בעדותו של הנתבע שנכנס לנעלי אביו". לדבריה, בעל המאפייה לא ניסה לייפות את דברים והבהיר בעדותו כי "המושכר משמש אותו ואת בני משפחתו העובדים עמו לצרכי בית העסק, גם אם רק לשם אחסנת פריטים שאין להם מקום אחר להניח אותם". בנוסף, לשמש אותו לאחסון ציוד השייך למאפייה שבקומת הקרקע .
במהלך ההליך, השופטת זזה בכיסאה באי נחת ואמרה: "התייחסתי למוצג בסרטון. התמונות משקפות מצב שמטבע הדברים תופס פריימים מסוימים ונבחרים בלבד. בנוגע לתמליל השיחה, חוששני כי התובעים לא רק מבקשים לשמוע בה את מה שלא נאמר, אלא גם מפרשים את מה שנאמר דרך מסננת כוונתם להביא לפינוי המושכר".
פסק דין חשוב:
לפיכך, פסקה השופטת כי "התובעים לא הוכיחו אף אחד מיסודות העילה. הנתבע עושה במושכר שימוש לצרכיו ולצרכי עסקו. יתירה מכך, הנתבע בוודאי לא הביע כוונה שלא לעשות עוד שימוש במושכר, "ההיפך הוא הנכון". משכך, נדחתה התביעה, והתובעים חויבו לשלם לנתבע הוצאות ההליך ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 שקל.
Comments