רצון עקבי אינו מספיק: השופט פסל צוואה למרות שתואמת רצון המנוחה

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט למשפחה בנוף הגליל דן בסכסוך בין שלושת ילדיה של מנוחה בנוגע לתוקפן של צוואות שונות שערכה לאורך השנים. הבן והבת הגדולים ביקשו לקיים צוואה מוקדמת שבה הורישה האם את דירתה לשניהם, בעוד הבן הצעיר עתר לקיום צוואה מאוחרת המחלקת את הבית בין שלושתם.

השופט איתי כרמי (בצילום) קבע כי שתי הצוואות שהוצגו אינן תקפות. נקבע כי במועד עריכת הצוואה המאוחרת לא התקיימה כשרות משפטית מספקת של המנוחה, אף אם חלוקת הנכס בצוואה זו תואמת דפוס רצון שהביעו במהלך השנים. העדר כשרות שולל תוקף משפטי.

על פי טענות הבן והבת הגדולים, אמם סבלה משנת 2010 מדמנציה ואלצהיימר, באופן שפגע ביכולתה להבין משמעות הוראות הורשה ולגבש רצון עצמאי. הם טענו כי הבן הצעיר ניצל את מצבה, תלותה וחולשתה, וגרם לעריכת הצוואה המאוחרת מתוך השפעה בלתי הוגנת.

לעומתם טען הבן הצעיר כי האם הייתה מודעת וברורה במועד עריכת הצוואה האחרונה, וכי תוכנה משקף את רצונה לחלק את הנכס באופן שווה בין שלושת ילדיה. הוא שלל השפעה בלתי הוגנת וטען שפעל מתוך דאגה, ליווי וסיוע, בהתאם לקשר המשפחתי הקרוב שניהל עמה.

השופט קבע כי הצוואה המוקדמת אינה תקפה, מאחר שנערכה לאחריה צוואה נוספת שאינה חלק מההליך, ולא נטען לגביה פגם. בהתאם לכללים, עריכת צוואה מאוחרת מבטאת שינוי רצון, ולכן הצוואה המוקדמת אינה עומדת עוד לצורך קיום רכושי.

לגבי צוואת 2017 נקבע כי המנוחה נהנתה באותה תקופה מהבנה כללית בלבד, אך לא מהבנה עניינית הדרושה לעריכת מסמך משפטי מחייב. ההבחנה בין תפיסת רצון רוחבי לבין גיבוש החלטה משפטית פרטנית היא שמספקת את הקריטריון לכשרות, ומשלא התקיים, נפגע תוקף המסמך.

בית המשפט ציין כי גם אם הצוואה המאוחרת עולה בקנה אחד עם רצונה החופשי של המנוחה לאורך השנים, אין בכך כדי להחליף את דרישת הכשרות המשפטית. סטייה מעיקרון זה עלולה לפגוע ביציבות דיני הירושה וליצור אפשרות להשפעה בדיעבד ולערעור מסגרת הורשת נכסים.

בהיעדר תוקף לשתי הצוואות, הורה בית המשפט כי על הצדדים להתייחס לצוואה נוספת שנערכה בשנת 2012 ושלא הוגשה לקיום. נקבע כי אם לא תינתן התייחסות בתוך חודש, אותו מסמך יעמוד לקיום והתיק ייסגר. לא נפסק חיוב בהוצאות במסגרת ההליך.

בית המשפט למשפחה: שופט פסל צוואה אף ששיקפה את רצון המנוחה