ביהמ"ש מציבים גבול לכרישי הנדל"ן: הדייר בן ה-85 ימשיך לגור בשכונת שפירא
- מגזין בית המשפט
- 15 באוג׳
- זמן קריאה 3 דקות
בית המשפט בתל אביב, בפני השופטת טל פישמן לוי, שלח מסר חד וברור כאשר דחה תביעה נוספת של בעלי נכס בשכונת שפירא, אשר נטען כי ניסו בקשיחות ובאמצעים כגון תביעות חוזרות והתקנת מצלמות מעקב וצילום בסתר להביא לפינויו של חיים סוסתיאל, בן 85, דייר מוגן ומפעיל מאפיית "בורקס חיים" מאז שנת 1952.
בפסק הדין, שניתן לאחר דיונים ממושכים, נקבע כי מדובר בהליך שהוגש בחוסר תום לב, לכאורה כחלק ממסע לחצים מתמשך. התובעים חויבו לשלם הוצאות משפט בסך 50,000 שקלים, בנוסף לפסק דין קודם של השופטת כרמלה האפט שחייב אותם ב-20,000 שקלים, ובכך הגיעו ההפסדים המצטברים ל-70,000 שקלים.
בתי המשפט בישראל הוכיחו פעם נוספת כי אין מקום לניסיונות כוחניים מצד בעלי נכסים לעקוף את החוק. נטען כי התובעים, אשר כונו "כרישי נדל"ן", ניסו לפעול באמצעים שונים, בהם הגשת תביעות הפחדה והתקנת מצלמות, להוכיח נטישה של הנכס. טענות אלו נבחנו בקפדנות ונדחו.
בפסק דינה של השופטת כרמלה האפט נטען על ידי התובעים כי סוסתיאל חדל להתגורר במקום וכי המאפייה משמשת גורמים אחרים. האפט דחתה את הטענות לאחר שהתרשמה כי סוסתיאל מתגורר בנכס וממשיך להפעיל את עסקו באופן סדיר.
פסק הדין המאוחר יותר של השופטת טל פישמן לוי קבע כי חוזה הדיירות המוגנת לא פקע, שכן דמי המפתח שולמו כדין עוד בשנות החמישים, וכי שיהוי כבד מצד התובעים מונע מהם להעלות טענות חדשות. היא הדגישה כי ניסיון להסיר את תחולת חוק הגנת הדייר במקרה זה עומד בסתירה לעקרונות הדין ולפסיקה עקבית, ואינו יכול להתקבל.
במסגרת פסק דינה ציינה השופטת: "בהחלטתי זו נתתי דעתי לתביעת פינוי שהוגשה ע"י המבקשים בהליך האחר אשר גם היא נדחתה; לגילו של המשיב אשר נאלץ להתמודד עם הליכים משפטיים שיש לשער שאינם תורמים לבריאותו ולרווחת חייו; לתופעה שאיני מאמצת אותה, לפיה בה 'בא לשכונה בחור חדש' ומבקש בכל דרך לשנות את המצב הקיים, ולכך שניתן היה לייתר חלקים ניכרים מניהול ההליך."
עוד קבעה: "סיכומו של דבר, בהינתן האמור ובהתבסס על הראיות שהוצגו, אני דוחה את בקשת המבקשים לקביעת דמי שכירות. המבקשים לא עמדו בנטל ההוכחה והשכנוע כי לא שולמו דמי מפתח עבור המושכר. כמו כן, אני מקבלת את טענת המשיב למניעות ולשיהוי. סוף דבר: התביעה נדחית, והמבקשים ישלמו למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 50,000 שקל".
במהלך ההליכים נטען כי התובעים ניסו לערער על מעמדו של סוסתיאל באמצעות עדים שהציגו מידע חלקי והצגת מסמכים חסרים. השופטת פישמן לוי קבעה כי ההליך נעשה ללא תשתית ראייתית מספקת.
כן נטען כי התובעים עשו שימוש בצילומים שהושגו תוך פגיעה בפרטיות וללא היתר חוקי. בית המשפט פסל ראיות אלו והדגיש את החובה לשמור על זכויות הפרט.
המסמכים שהוצגו הראו כי סוסתיאל ממשיך לשלם את דמי השכירות, שומר על הנכס ומפעיל את המאפייה באותה כתובת מאז שנות החמישים. טענות התובעים בדבר אי עמידה בחובותיו כדייר מוגן נדחו.
על אף הפסדיהם והביקורת השיפוטית, בחרו התובעים להגיש ערעור נוסף לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הערעור נדון בפני ההרכב בראשות השופטים נפתלי שילה, עינת רביד ויחזקאל אליהו, שבוחנים את הטענות תוך מתן דגש על עקרונות חוק הגנת הדייר ועל בחינת הראיות לאור פסקי הדין הקודמים.
ההרכב יבחן את מכלול הנסיבות, לרבות פסקי הדין של הערכאות הנמוכות, שקבעו כי לא הוכחה נטישה של הנכס וכי האמצעים שננקטו כלפי חיים סוסתיאל חרגו מגבולות הדין. החלטה סופית טרם ניתנה, אך עצם ניהול ההליך בערכאת הערעור ממחיש את נחישות התובעים, לצד עמידתם הנחרצת של בתי המשפט על עקרונות החוק והגנה על זכויות הדייר המוגן.
בפסק הדין צוין, בין היתר: "לאחר עיון בחומר הראיות ולאור הממצאים שנקבעו בהכרעות הקודמות, לא מצאנו כי נפלה טעות משפטית המצדיקה התערבות בפסק הדין של הערכאה הדיונית." הודגש כי ההליך כולו התנהל בחוסר תום לב מצד התובעים וכי אין מקום לפגיעה בזכויותיו של דייר מוגן ותיק אשר עמד בכל חובותיו החוקיות.
הפסדי התובעים והביקורת השיפוטית משקפים כי ההליך נוהל בחוסר תום לב. בתי המשפט דחו ניסיונות לחץ בלתי ראויים וחיזקו את ההגנה על עקרונות חוק הגנת הדייר, וקבעו כי כל ניסיון לעקיפת החוק ייענה בהטלת הוצאות משמעותיות על הצד המפר.
תגובות