במקום היועמ"ש - שימוע בפני שופט: הדרך להגביר את אמון הציבור

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

ההליך של "זכות השימוע" מעניק לחשוד אפשרות להשמיע את עמדתו עוד לפני שמתקבלת החלטה אם להגיש נגדו כתב אישום. יהודה וינשטיין, שכיהן כיועץ המשפטי לממשלה, מסביר כי מדובר במנגנון משפטי חיוני שנועד למנוע טעויות, לצמצם פגיעה מיותרת באדם שטרם הוכחה אשמתו, ולאפשר בחינה מחודשת לפני שהפרקליטות סוגרת את התיק ומגישה כתב אישום.

לדבריו, השימוע הוא לא רק שלב טכני, אלא כלי שמחזיר לאדם את זכותו להשפיע על גורלו. הוא מאפשר להביא טיעונים, להציג ראיות חדשות ולפעמים גם לשכנע שאין כלל הצדקה להעמדה לדין. בכך נשמר איזון בין סמכות המדינה להעמיד לדין לבין שמירה על זכויות הפרט.

יחד עם זאת, וינשטיין מדגיש שהשימוש בזכות זו אינו אוטומטי. יש מקרים שבהם עצם העלאת הטענות בשלב מוקדם עלולה לפגוע באסטרטגיה של ההגנה, ולכן חשוב לשקול היטב אם ומתי לנצל את האפשרות הזו. לא תמיד "לצאת לקרב" בשימוע הוא המהלך הנכון, ולעיתים עדיף לשמור את הקלפים לשלב מאוחר יותר.

אחד היתרונות הגדולים של ההליך טמון בכך שההכרעה מתקבלת על ידי גורם שאינו חלק מהחקירה עצמה. כלומר, ההחלטה אם להגיש כתב אישום נבחנת בעיניים נוספות ואובייקטיביות יותר, ולא רק על ידי מי שהוביל את החקירה מלכתחילה. זה מעניק שכבת הגנה נוספת לחשוד ומפחית סיכוי לעיוות דין.

וינשטיין מביא גם דוגמאות מהשטח: לא אחת קרה ששימוע הציל אדם מהעמדה לדין, לאחר שהתברר שהראיות נגדו לא היו חזקות דיין או שהפרשנות המשפטית לא הצדיקה אישום פלילי. בכך ניתן לחסוך לאדם לא רק הליך משפטי מתיש אלא גם פגיעה בשמו הטוב ובחייו האישיים.

ברמה הציבורית הרחבה, לדבריו, השימוע מחזק את אמון האזרחים במערכת המשפט. הוא מאותת שהמדינה לא ממהרת להגיש כתבי אישום אלא מוכנה לעצור, להקשיב ולבחון מחדש לפני שהיא נוקטת בצעד כה דרמטי. מנגנון זה, אם משתמשים בו נכון, יכול לצמצם את הפער בין הציבור למערכת החוק.

יחד עם ההדגשה על זכויות הפרט, וינשטיין לא מתעלם מהמורכבות. גם במצבים רגישים מאוד, כמו טרור או פשיעה חמורה, חשוב להקפיד על כללי ההליך. לשיטתו, דווקא ברגעים שבהם הפיתוי "לקצר דרך" גדול, נמדדת עוצמתה של מדינת חוק. ויתור על שימוע במקרים כאלה עלול לערער את יסודות השיטה.

בנוסף, וינשטיין מציע רפורמה מהותית: לשקול להוציא את הליך השימוע מידי הפרקליטות ולהעבירו לידי שופטים. לדבריו, מהלך כזה יחזק את תחושת ההוגנות והעצמאות של ההליך, ויגביר את אמון הציבור במערכת המשפט, שכן החלטה על העמדה לדין תתקבל על ידי גורם שיפוטי ניטרלי ולא בידי התביעה עצמה.

בסיכומו של דבר, וינשטיין רואה בשימוע חלק בלתי נפרד ממערכת האיזונים של המשפט הפלילי. זהו כלי שמגן על האדם מפני עוול, מעניק לפרקליטות הזדמנות לבחון מחדש את עמדתה, ומציב רף גבוה יותר לפני שלוקחים חירות של מישהו לידיים. לשיטתו, שמירה על זכות זו אינה רק אינטרס של החשוד אלא אינטרס של כולנו כחברה דמוקרטית.

יהודה וינשטיין: השימוע הוא ההגנה האחרונה של החשוד מפני עוול