שופט לעבודה בתל אביב: מועמד שהצהיר כי שומר שבת - לא הופלה לרעה

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב דן לאחרונה בתביעה שהגיש מועמד לעבודה נגד חברת קול ביז מילניום, המעניקה שירותי מענה טלפוני לגופים ציבוריים ופרטיים. לטענתו, החברה פסלה את מועמדותו מחמת דתו לאחר שהצהיר כי הינו שומר שבת, ובכך פעלה בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

ההליך נדון בפני השופט יוסי רחמים, אשר נדרש לשאלה האם החלטת החברה שלא להמשיך בתהליך קבלתו של התובע נבעה מאפליה דתית או משיקולים ענייניים הנוגעים לדרישות התפקיד. בפסק דינו קבע השופט כי לא התקיימה אפליה מחמת דת, אלא בחינה תעסוקתית מהותית הנוגעת לזמינות המועמד.

מהראיות עלה כי המשרה נשוא ההליך דרשה נכונות לעבודה בשעות נוספות, לרבות מענה לתקלות מחשוב בשבתות וחגים. החברה הבהירה כי שירותיה ניתנים גם לגופי בריאות, עיריות וקופות חולים, ועל כן נדרשת זמינות של 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, לצורך מענה מידי לתקלות קריטיות העלולות לפגוע בשירותים חיוניים.

השופט קיבל את עמדת החברה שלפיה סיבת אי קבלתו של התובע נעוצה בחוסר התאמה לתנאי המשרה ולא בזהותו הדתית. צוין כי בקורות החיים של התובע הופיעה התייחסות לעברו התעסוקתי, ממנו עלה כי לא הייתה מניעה מצדו לעבוד מעבר לשעות הרגילות.

עוד נקבע כי החברה אף העסיקה בעבר עובדים שומרי שבת, כאשר אלו הסבירו שתיקון תקלות קריטיות מהווה בגדר פיקוח נפש. לפיכך נדחתה טענת התובע כי עצם היותו שומר מצוות היוותה שיקול בהחלטה, ונקבע כי הראיות אינן תומכות במסקנה לקיומה של אפליה דתית.

השופט רחמים מצא כי התובע פעל בחוסר תום לב לאורך ניהול ההליך. הוא לא פנה לחברה לצורך בירור עובדתי, לא שלח מכתב התראה בטרם הגשת התביעה, ואף ניכר שניסה לעשות שימוש בהליך המשפטי באופן מניפולטיבי ולא ענייני.

במסגרת פסק הדין הדגיש השופט את חשיבות ההבחנה בין מקרים של אפליה ממשית לבין שימוש לרעה בחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. לדבריו, על בתי הדין להיזהר שלא לשמש כלי בידי תובעים הפועלים ממניעים זרים, שאינם תואמים את תכליות החוק ואת חובת תום הלב בהליכים משפטיים.

סוף דבר, בית הדין דחה את התביעה. נקבע כי החברה לא פעלה באפליה פסולה, וכי תביעת הנגד שהגישה לא הוכחה. עם זאת, בשל חוסר תום הלב המובהק בהתנהלות התובע, חויב בהוצאות משפט חריגות בסך 10,000 שקלים, סכום גבוה מן המקובל בהליכים דומים.

תביעה על אפליה דתית נדחתה; התובע חויב בהוצאות בסך 10,000 ש"ח