מהמגדל בבת-ים לביהמ"ש: גם שכנים צריכים לשמור על תרבות הדיבור

מאת: שלמה בן ברוך,

בית משפט השלום בתל אביב קיבל בשבוע שעבר באופן חלקי תביעת לשון הרע שהגישו הקבלן משה אהרוני, בעלי קבוצת אהרוני, יחד עם שניים מחברי הנציגות לשעבר של פרויקט המגורים "אפ טאון" בבת ים. התביעה, אשר הועמדה על סך של כ-2.2 מיליון שקלים, הוגשה נגד חמישה דיירים בפרויקט, בעקבות פרסומים שנכתבו בקבוצת הוואטסאפ של דיירי הבניין על רקע חילוקי דעות מתמשכים בנוגע להתנהלות היזם וניהול הבית המשותף.

ההליך התברר בפני השופטת רונית פינצ'וק-אלט, אשר דחתה את תביעת לשון הרע שהגישו משה אהרוני וקבוצת אהרוני, אולם קיבלה באופן חלקי את תביעותיהם של שניים מבעלי הדירות שפעלו כחברי נציגות הבניין בשלביו הראשונים. בפסק הדין הודגש כי יש להבחין בין ביקורת חריפה לגיטימית הנאמרת במסגרת סכסוך אזרחי, לבין ביטויים שמשמעם לשון הרע מובהקת, הנכתבים מתוך מטרה לפגוע.

מדובר בפרויקט מגורים רחב היקף הכולל מגדל בן 47 קומות, מגדל משרדים ומתחם מסחרי, אשר הפך בשנים האחרונות לזירה של מאבקים משפטיים בין בעלי הדירות לבין קבוצת אהרוני. לאחר האכלוס הראשוני בשנת 2018, נחתם הסכם ניהול עם חברת חיצונית, במסגרתו הועברו מחצית מדמי הניהול ישירות ליזם - סעיף שלא נחשף לרוב הדיירים בזמן אמת. רק בדיעבד, כך עולה, נודע על קיומו של ההסדר הכספי החריג.

עם חשיפת המידע, נרשמה סערה ציבורית בקרב הדיירים, אשר התאגדו ובחרו נציגות חדשה במקומה של זו שפעלה בתקופת האכלוס הראשונית. הפרסומים נשוא התביעה נכתבו בסמוך לאחר חילופי הנציגות, ויוחסו לתחושות קשות מצד חלק מהדיירים. בין היתר נטען באותם פרסומים כי חברי הנציגות הקודמת פעלו תוך שיתוף פעולה עם היזם, הסתירו מידע, קיבלו טובות הנאה, ואף עסקו לכאורה בזיופים ובהונאה.

אהרוני, קבוצת אהרוני ושני התובעים הנוספים טענו כי מדובר בהכפשות חמורות אשר חצו את גבולות חופש הביטוי, תוך שיוחסו להם עבירות פליליות, לרבות שוחד, זיוף חתימות, איומים והשתייכות ל"עולם תחתון". באחד הפרסומים צוין כלפי אהרוני כי הוא "נוכל, רמאי, שקרן וגנב - בקיצור, חלאת המין האנושי". התובעים טענו כי הדברים נאמרו מתוך כוונה לפגוע בשמם הטוב, ביושרתם המקצועית ובמעמדם הקהילתי.

הנתבעים, מנגד, טענו כי מדובר בפרסומים אותנטיים במסגרת קבוצת תקשורת פנימית של דיירים, שנעשו על רקע תסכול ממשי נוכח הליקויים הרבים בתחזוקת הבניין, גביית דמי ניהול חריגים, והעדר שקיפות מצד היזם ונציגות הדיירים שפעלה בתחילה. בית המשפט קיבל את גרסתם באופן חלקי, תוך שהבחין בין הפרסומים הנוגעים ליזם לבין אלו שנגעו לחברי הנציגות שפעלו בהתנדבות.

השופטת קבעה כי ככל שמדובר באהרוני עצמו - חלק מהפרסומים חוסים תחת ההגנות של "אמת בפרסום" ו"תום לב", וזאת בשל כך שכבר נקבע בפסקי דין קודמים כי נהנה באופן אישי מהסכם ניהול שנחתם עם חברת ניהול חיצונית. לפיכך, נקבע כי הפרסום בדבר גביית דמי ניהול מנופחים, אף אם צורם, נשען על תשתית עובדתית מספקת. אף הכינוי "חלאת המין האנושי" הוכר כביטוי קשה, אך כזה הנופל בגדר הבעת דעה בהקשר שנאמר.

לעומת זאת, בפרסומים שנגעו לשני התובעים האחרים - חברי נציגות לשעבר - קבע בית המשפט כי מדובר בלשון הרע שאינה מוגנת. ביטויים כגון "בוגדים", "גנבים" ו"אתונות" נמצאו חורגים מגבולות הסביר, תוך פגיעה אישית מכוונת. השופטת הבהירה כי אין לייחס לדיירים מן השורה מעמד ציבורי בר הגנה כשעסקינן בהתנדבות קהילתית, וכי גם בתוך קבוצת שכנים, חלה החובה לשמור על רף שיח ראוי.

בסופו של ההליך חויבו שלושה מהנתבעים בתשלום פיצויים. משה טרבלסי חויב לשלם 15,000 ש"ח לדוד גדז', בגין ביטוי שכלל רמיזות לבגידה. יהודה שחף חויב לשלם סך כולל של 24,000 ש"ח לשני תובעים, בגין פרסומים חוזרים ונשנים. רויטל בן הרוש חויבה בתשלום של 30,000 ש"ח, לאחר שיוחסו לה פרסומים הכוללים טענות על שוחד, גזל כספים, ואף שימוש במנגנוני עבריינות.

מהוואטסאפ לאולם השופטת: כששיח בין דיירים הופך לתביעת דיבה