לא השתכנעה מהמומחה: השופטת קבעה שהמנוחה כשירה - הבת ירשה הכל

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה התנגדויות לקיום צוואתה האחרונה של אישה מבוגרת, שהורישה את כל עיזבונה לבתה הצעירה. ההתנגדויות הוגשו על ידי בני משפחתה האחרים של המנוחה, שטענו להשפעה בלתי הוגנת, חוסר כשירות וצוואות מוקדמות סותרות. עם זאת, השופטת קיבלה את עמדת עו"ד דניאל ארנסט, שופט בדימוס.

פסק הדין ניתן על ידי השופטת אפרת ונקרט, אשר דחתה את כל טענות ההתנגדות תוך שציינה כי אין עילה לפסול את הצוואה משנת 2009. לצורך ההכרעה מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, אולם חוות דעתו, שקבעה לכאורה חוסר כשירות, לא התקבלה - בשל הסתמכות על תיעוד חסר וללא ניתוח ראייתי של ממש. עו"ד דניאל ארנסט, שופט בדימוס, ייצג את התובעת וטען כי הצוואה משקפת את רצונה האותנטי של המנוחה.

על פי המתואר בפסק הדין, המנוחה ערכה מספר צוואות במהלך חייה, אך בצוואה האחרונה בחרה להוריש את כל רכושה לבתה, תוך הדרת שאר ילדיה ונכדיה. מנגד, המתנגדים - בהם אחותה של התובעת ואלמנת בנה של המנוחה - טענו כי הצוואה נערכה כאשר הייתה במצב דמנטי מתקדם, ותחת השפעה בלתי הוגנת של בתה הצעירה.

בני המשפחה שהגישו את ההתנגדות טענו בין השאר כי המנוחה הייתה מרותקת לביתה של הבת, אשר שלטה בה ובענייניה הכלכליים. לדבריהם, ידה של התובעת הייתה בכל - מהחתימה על הצוואה, דרך ייפויי הכוח ועד ניתוק הקשרים עם שאר המשפחה. כן נטען כי עורכת הדין שערכה את הצוואה נטתה לטובתה של התובעת ולא נקטה זהירות מספקת.

מנגד, הבת טענה כי טיפלה באמה במסירות לאורך שנים וכי הצוואה נערכה ביוזמתה של האם, שהגיעה למשרד עורכת הדין בכוחות עצמה. לגרסתה, העדים לא נבחרו על ידה, אלא על ידי עורכת הדין, והאם הביעה בבירור את רצונה להוריש לה את כל רכושה. לדבריה, בני המשפחה האחרים התנכרו לאם במשך תקופה ארוכה, גם לאחר שנקבעו הסדרי ביקור שלא מומשו.

השופטת ונקרט קבעה כי גם אם המנוחה אובחנה כסובלת מדמנציה קלה, הרי שלא הוכח כי מדובר בפגם השולל כשירות משפטית. היא הבהירה כי חוות הדעת של המומחה לא כללה תשתית קלינית מלאה, נסמכה על מסמך בודד אחד בלבד, ולא התמודדה עם העדות המקצועית והישירה של עורכת הדין שערכה את הצוואה - לפיה המנוחה הייתה צלולה והבינה את טיבה של הצוואה.

עוד נקבע כי אין ממש בטענות לפגם צורני או טכני - וכי העובדה שהצוואה נחתמה לאחר שיחה עניינית עם עורכת הדין, בנוכחות שני עדים, מהווה אינדיקציה לחוזקה המשפטי של המסמך. העובדה שהמנוחה שינתה את צוואותיה לאורך השנים דווקא מעידה על רצון דינמי ואותנטי - ולא על כפייה או לחץ.

בסיכומו של דבר, דחתה השופטת ונקרט את כלל ההתנגדויות והורתה על קיום הצוואה האחרונה. היא הבהירה כי הרצון החופשי של המצווה הוא עקרון יסוד בדיני הירושה, ויש להעדיפו ככל שלא הוכח פגם קונקרטי.

משנדחו שתי ההתנגדויות, חויבה כל אחת מהמתנגדות - בצוותא עם שאר המתנגדים מטעמה - לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 40,000 שקל.

השופטת אפרת ונקרט קבעה: הבת ירשה הכל, התנגדויות המשפחה נדחו, למרות טענות על דמנציה וזיוף