המתפללים האמינו להבטחת ראש העיר, בית המשפט: "העירייה פעלה ללא סמכות"

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב דחה לאחרונה עתירה שהגיש ברוך פרדינרו, נציג קהילת בית הכנסת "הנדיב" בהרצליה, לאכוף על עיריית הרצליה לקיים הבטחה מנהלית שלפיה יוקם לקהילה בית כנסת קבוע ברחוב הנדיב בעיר, ועד להקמתו יועמד לרשותה מקום תפילה זמני. השופטת יעל בלכר קבעה כי ההבטחה הנטענת שניתנה על ידי ראש העיר דאז, משה פדלון, אינה עומדת בתנאים הדרושים לאכיפת הבטחה מנהלית מחייבת, ובמיוחד משום שניתנה בחוסר סמכות, ללא מעורבות גורמים מקצועיים וללא הליך תקין כנדרש לפי הדין.

במסגרת העתירה, טען פרדינרו כי עיריית הרצליה התחייבה בפניו ובפני הקהילה בישיבה מיוחדת שהתקיימה בראשות ראש העיר לשעבר פדלון, כי תכשיר לקהילה בית כנסת זמני בבית ספר "שמואל הנגיד", ובהמשך תקים מבנה קבע ברחוב עזרא הסופר בעיר. מנגד, העירייה טענה כי ראש העיר לא היה מוסמך לתת הבטחה כזו באופן חד-משמעי וללא הליכים מקדימים, והדגישה כי הקצאת מקרקעין ללא תמורה דורשת החלטה של ועדת הקצאות ומועצת העיר, בהתאם להנחיות משרד הפנים. השופטת יעל בלכר קיבלה טענה זו במלואה והבהירה כי פרוטוקול הישיבה המדובר היה לכל היותר "הצהרת כוונות", ולא התחייבות משפטית מחייבת.

השופטת בלכר ציינה בהחלטתה, כי ההליך שהתנהל בפני העירייה היה לקוי מבחינה מנהלית ומקצועית. בין היתר, נכתב בפסק הדין כי הישיבה שבה הועלתה ההצעה להקים את בית הכנסת ברחוב עזרא הסופר נערכה ללא נוכחות היועצת המשפטית לעירייה וללא גורמי ההנדסה, וכי הפרוטוקול שהוצג כלל לא התייחס לתהליכים המחייבים לפי חוק ולפי הנוהל של משרד הפנים.

עוד הבהירה השופטת יעל בלכר כי העותר והקהילה לא הגישו כלל בקשה רשמית ומפורטת להקצאת מקרקעין, כנדרש על פי הנהלים המחייבים. במהלך הדיונים העירייה הדגישה כי העותר, פרדינרו, סירב לספק נתונים על מספר המתפללים הקבוע בקהילה ועל היקף פעילותה, נתונים שנדרשים לשם קבלת החלטה סדורה ומנומקת בנושא הקצאת מקרקעין. בלכר מתחה ביקורת על התנהלות העותרים בנושא זה, וציינה כי התנהלותם לא אפשרה לעירייה לבדוק באופן ראוי את הצרכים האמיתיים ואת היקף השימוש הצפוי במבנה המבוקש.

השופטת בלכר הבהירה כי ההבטחה המינהלית המחייבת צריכה להיות מפורשת, ברורה וחד משמעית, להינתן על ידי הגורם המוסמך לכך ובאופן שניתן לממשו על פי החוק. היא הדגישה כי במקרה זה, לא התקיימו תנאים בסיסיים אלה. יתרה מכך, היא הבהירה כי אין לראש עיר סמכות להקצות נכסי עירייה ללא אישור מועצת העיר וועדת ההקצאות העירונית, המהווים תנאי הכרחי להליך הקצאה תקין וחוקי.

השופטת דחתה את טענת העותר לפיה העירייה נהגה בחוסר הגינות כלפיו, וקבעה כי אין לעותרים כל זכות קניינית או זכות מוקנית אחרת במקרקעין ציבוריים, רק בשל העובדה שבעבר התאפשר להם לקיים תפילות במתחם בית הספר.

בסיכומו של דבר, קבעה השופטת כי לא ניתנה הבטחה מינהלית מחייבת ובת-אכיפה, ועל כן העתירה נדחתה במלואה. השופטת חייבה את העותר, ברוך פרדינרו, לשלם לעיריית הרצליה הוצאות משפט מתונות בסך של 12,000 שקלים בלבד, תוך התחשבות במורכבות הנושא ובנסיבות שהביאו להגשת העתירה.