נשיא העליון: יניב זגורי ישלם למשפחות הנרצחים כ-744 אלף שקל כעת
- לפני שעתיים (2)
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט העליון דחה את בקשת העבריין יניב זגורי לעיכוב ביצוע תשלום הפיצויים למשפחות קורבנותיו, וחייבו לשלם לאלתר סך של 744,000 שקל. הנשיא יצחק עמית קבע כי עצם הגשת ערעור אינה מהווה עילה לעיכוב חיוב כספי שנפסק במסגרת הליך פלילי.
בליבת ההכרעה ניצבה טענת זגורי בדבר חוסר יכולת כלכלית, נוכח שהייתו הממושכת במאסר מאז שנת 2017. הנשיא עמית הדגיש כי "נקודת המוצא היא שמימוש חיוב כספי אינו יוצר, ככלל, נזק בלתי הפיך", ועל כן הנטל לסטות מן הכלל רובץ על המבקש.
זגורי הורשע בשלושה מעשי רצח, שלושה ניסיונות רצח, עבירות קשר לביצוע פשע ועבירות נשק, ונידון לשלושה מאסרי עולם מצטברים. בית המשפט המחוזי קבע כי "תיק זה משול לסרט פשע רע וקשה ביותר לצפייה", והדגיש את היקף האלימות, התחכום והתכנון שעמדו בבסיס הפרשה.
בהכרעת הדין תואר זגורי כמי שהיה "בעל הרעיון לתסריט הבלהות, המפיק, הבמאי וגם השחקן הראשי", אף שלא ביצע את המעשים בידיו. נקבע כי הוא הוביל מנגנון עברייני מתוחכם, אשר פעל במספר זירות ותוך תכנון מוקדם ושיטתי לביצוע העבירות החמורות שיוחסו לו.
עוד נקבע כי "לא בסרט מדובר אלא במציאות קשה ומזעזעת", תוך פירוט נסיבות רציחתם של דבורה הירש, אלישע סבח וטל קורקוס. פסק הדין עמד על האכזריות הרבה, לרבות ביצוע המעשים לעיני עדים ובני משפחה, כחלק מדפוס פעולה שנועד להעצים את אפקט ההרתעה.
בית המשפט המחוזי הדגיש כי "מניע אחד מרחף על פני שלושת מקרי הרצח", והוא רצון נקמה בעדים אשר תרמו להפללת זגורי בהליכים קודמים. נקבע כי זגורי "גמר אומר לבוא חשבון ולנקום", ובכך ביקש לבסס את מעמדו ולהרתיע עדים פוטנציאליים מפני שיתוף פעולה.
בבקשתו לעיכוב ביצוע טען זגורי לחוסר יכולת כלכלית, אך לא הניח תשתית ראייתית מספקת לכך. המדינה טענה מנגד כי לא מתקיים חשש לנזק בלתי הפיך, וכי סיכויי הערעור נמוכים, נוכח פסק דין מנומק לאחר מאות דיונים שנמשכו שנים רבות.
בסיכומו של דבר נקבע כי "לא מצאתי כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את עיכוב ביצוע התשלום לנפגעי העבירה". החיוב נותר על כנו, תוך הבהרה כי באפשרותו של זגורי לפנות למרכז לגביית קנסות בבקשה לפריסת התשלום בהתאם לדין.
תגובות