עיריית תל אביב רשמה מאות קנסות על חניה באותו מקום. מה קבע השופט?

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית הדין לעניינים מקומיים בתל אביב זיכה לאחרונה את תושב העיר תל אביב מאישום של חניה על מדרכה ברחוב איינשטיין בעיר. השופט נמרוד אשכול (בצילום) קבע כי במצב שבו מספר הקנסות הניתנים עבור אותה עבירה, באותו המקום, הוא כה גבוה, מן הראוי שהעירייה תפעל לשינוי המצב, במקום להפיק תועלת מהמשך המצב המניב לה הכנסות מקנסות שהוטלו על חונים אשר הוטעו לחשוב שחנו כחוק.

האזרח קיבל דוח על סך 500 שקל וביקש להישפט. הוא טען שמדובר בכביש פנימי ולא במדרכה, וכי הולכי רגל יש אפשרות לעבור שם. במשפט הציג התושב מידע שקיבל מבקשת חופש מידע, המראה כי העירייה במשך שנים רשמה דוחות במיליוני שקלים לאנשים שחנו באותו המקום. רק בחודש זה נרשמו 425 קנסות באותו מקום.

השופט אשכול פסק כי לא ניתן לזהות בבירור שמדובר במדרכה, ושהדבר מטעה ויוצר בלבול. על לפי הפסיקה, כדי להכריע  אם מקום מסוים הוא מדרכה, יש לעמוד במבחן כפול: המיקום הוא חלק מרוחב הדרך שאינו כביש המצוי בצד כביש, וכן עליו להיות מיועד להולכי רגל.

עוד נקבע כי היעדר שילוט שאוסר על חניה במקום, גם לאחר שניתנו בו כל כך הרבה דוחות תרמה להטעיה של הציבור; וכי מצב שבו העירייה מרוויחה על חשבון ציבור החונים שטעו לחשוב כי חנו כחוק, פוגע בעקרון חזקת התקינות שעומדת לה ויכול להרחיק לכת עד לערעור האמון הציבור בה.

נפסק כי התנהלות העירייה במקרה זה, גם אם לא נעשתה בזדון – אינה הולמת רשות מינהלית. עולה כאן סוגיית שאלת תום-ליבה והגינותה של העירייה כאשר היא מחלקת דוחות. תפקיד העירייה לאכוף את חוק העזר במרחב העירוני. כרשות מינהלית, עומדת לעירייה חזקת התקינות המינהלית, שמשמעה כי פעולותיה נובעות ממחויבות לקידום האינטרס הציבורי.

במהלך המשפט, העירייה שינתה את המצב בשטח והתקינה עמודים במטרה לחסום את האפשרות לחנות באותו מקום. צעד זה נועד למנוע את המשך העבירות, והעירייה פעלה להבטיח כי לא תהיה עוד גישה לחנייה במקום, תוך שמירה על בטיחותם של הולכי הרגל.

סוף דבר

השופט נמרוד אשכול: "לאור כל האמור, מצאתי לזכות את הנאשם".