בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה כי מנהל הרכש לשעבר ברשת המסעדות "זה סושי", אשר נטען כי מעל בכספים, יפוצה בסכום 290,000 שקל. התביעה שהוגשה נגדו להשבת הכספים שנגנבו נדחתה מחוסר הוכחה, והשופטת שרון אלקיים (בצילום) קבעה שאין הצדקה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים, ויש להוסיף ולשלם לו זכויות נוספות כמו תמורת הודעה מוקדמת והפרשי פנסיה.
התובע שימש כמנהל רכש ברשת המסעדות בתל אביב מספטמבר 2013 ועד ינואר 2019. הצדדים חלוקים בשאלה האם במועד זה הוא פוטר או הושעה.
במהלך תפקידו, הוא נדרש להפקיד את הפדיון היומי של המסעדות לחשבונות הבנק של החברה. בדצמבר 2018, בעקבות חשד למעילה גדולה בסך 576 אלף שקל, הוא סולק מהמשרדים ונפתחו נגדו שני הליכים משפטיים: האחד בבית משפט השלום בתל אביב, להשבת הכספים שנגנבו; והשני, בבית הדין לעבודה, במטרה לשלול את פיצויי הפיטורים שלו. לתביעה השנייה העובד הגיש תביעה שכנגד לתשלום זכויות סוציאליות שלדבריו לא שולמו לו.
ביולי 2022 בית משפט השלום דחה את התביעה להשבת הכספים שנגנבו בנימוק שהיא לא הוכחה, מה שהוביל את בית הדין לקבוע שאין מקום לשלול את פיצויי הפיטורים. במצב שנוצר, נותר לבית הדין להכריע בתביעה שכנגד שהגיש מנהל הרכש לשעבר.
"זה סושי" טענה אמנם כי לא פיטרה את העובד אלא השעתה אותו עד שיתבהרו החשדות נגדו, אולם השופטת אלקיים אימצה את עמדת העובד שלפיה הוא פוטר מיד. ממסכת הראיות עלה שבמהלך הפגישה בסוף 2018 הגיעו למשרד נציג החברה ושני חוקרים פרטיים שהאשימו אותו בגנבת כספים מהחברה ולחצו עליו להודות במעילה.
לדברי השופטת, האינדיקציות שעלו לאחר אותה פגישה מצביעות בבירור על פיטורים ולא על השעיה. לדוגמה, לא נאמר לעובד במהלך השיחה שהוא מושעה עד לשימוע שיתקיים לו. בנוסף, סמוך מאוד לאחר סילוקו הוגשה נגדו תלונה למשטרה כמו גם ההליכים המשפטיים שהוזכרו, עובדה המוכיחה כי רשת המסעדות, למעשה, כבר לא ראתה בו באותם מועדים כעובד מן המניין.
העובדה שלאחר העימות במשרדי החברה עדכנו נציגיה "עדכנו את הספקים איתם התובע עבד כי התובע "החליט לעזוב" וסיים את עבודתו . התנהלות זו מעידה על כוונת הנתבעות לפטרו במועד האמור".
בנסיבות אלה קבעה השופטת כי מגיעות לו הזכויות השמורות לעובד שפוטר מיד וללא שימוע, כלומר פיצויי פיטורים מלאים, תשלום עבור הודעה מוקדמת ופיצוי על פיטורים שלא כדין. היא ציינה שהחברה אמנם זימנה אותו לשימוע כמה ימים לאחר שסולק, אך טענה שהפעולה נעשתה למראית עין בלבד. היא הדגישה ששיחת העימות אינה נחשבת לשימוע כדין, כיוון שהיא הייתה חד-צדדית ולא ניתנה לתובע הזדמנות כנה ואמיתית להגיב להאשמות החמורות שהוטחו בו.
לסיום, דחתה השופטת את החלק בתביעה שבו נטען כי החברה פגעה בשמו הטוב של העובד. לדבריה, הוכחה רק "חרושת שמועות בין העובדים, לקוחות וספקים" סביב החשדות שהועלו, אך התובע לא הצליח להוכיח אמירות ספציפיות שנאמרו בעניינו ונחשבות ללשון הרע. לסיכום, נפסקו לטובתו זכויות סוציאליות בסך של 260,000 שקל, בנוסף להוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 30 אלף שקל.
Comments