top of page

השופט דחה תביעת גבר להשבת מאות אלפי שקלים מבת זוגו לשעבר

  • תמונת הסופר/ת: מגזין בית המשפט
    מגזין בית המשפט
  • לפני 19 שעות
  • זמן קריאה 2 דקות

בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב דחה תביעה כספית שהגיש גבר נגד בת זוגו לשעבר, במסגרתה דרש לקבל החזר של למעלה מ-200 אלף ש"ח בגין הלוואות שלטענתו נועדו לפרוע חובות משותפים מתקופת הקשר הזוגי.


ההליך נדון בפני השופט תומר לשם (בצילום), אשר קבע כי אף שהצדדים נחשבו לידועים בציבור וניהלו משק בית משותף במשך שש שנים, לא עלה בידי התובע להוכיח כי החובות שצבר במהלך הקשר שימשו לצרכים משותפים באופן המצדיק השבה מצד הנתבעת.


על פי כתב התביעה, הצדדים חיו יחד ללא נישואין, נולדה להם בת משותפת, ובמהלך החיים המשותפים נוצרו לדבריו חובות משותפים. לטענתו, בשל חובות שהיו לנתבעת בלשכת ההוצאה לפועל, נוהלה כל הפעילות הכלכלית מחשבונו האישי, והוא נטל הלוואות שונות למימון ההוצאות המשותפות, לרבות תשלום שכר דירה ומחיה שוטפת.


הנתבעת מצדה הכחישה קיומו של שיתוף רכושי וטענה כי החובות נצברו על ידי התובע בלבד, מבלי שנשאה באחריות להם או הייתה מודעת להיקפם. לדבריה, עיקר ההתנהלות הכלכלית בוצעה מול חשבונו של התובע לצורכי נוחות, אך לא מתוך שותפות או מחויבות כלפיו.


השופט תומר לשם הבהיר כי בהתאם להלכת השיתוף, ניתן להכיר בבעלות משותפת גם על נכסים או חובות הנמצאים על שם אחד מבני הזוג, ובלבד שמוכח כי הם שימשו את שני הצדדים. עם זאת, נקבע כי לא די בעצם קיומן של הלוואות כדי לבסס חוב הדדי, ויש להראות כי נעשה שימוש ממשי בכספים לצרכים המשותפים.


"על התובע להוכיח לא רק את דבר קיומה של הלוואה, ולא רק כי נלקחה מחשבונו, אלא גם שהשימושים נעשו לכיסוי חובות משותפים," כתב השופט. "עצם קיומה של חזקת שיתוף איננו חזות הכל".


מהראיות עלה כי בני הזוג התגוררו בדירה שכורה, והנתבעת עבדה בעסק של התובע, כאשר שכרה הועבר לחשבונו. אחת ההלוואות שנבחנו הייתה בסך 300 אלף ש"ח שניתנה מהאם של התובע לחשבון עסקי על שמו – אך לא נערך חוזה הלוואה, האם לא הובאה לעדות, ולא הוכח שהכסף שימש לצרכים זוגיים.


הגם שהתנהלותם הכלכלית התבצעה באמצעות חשבון בנק אחד, לא עלה בידי התובע להראות כי נעשה ערבוב שוטף בין החשבון העסקי לפרטי, או שהלוואות בנקאיות אחרות נועדו לתשלום חובות משותפים דווקא. לפיכך, נקבע כי התביעה אינה עומדת בנטל ההוכחה.


בסיכום פסק הדין חזר השופט תומר לשם וקבע כי לא ניתן לייחס לנתבעת אחריות לחובות הנטענים, וחייב את התובע בתשלום הוצאות משפט בסך של 25 אלף ש"ח.

Comentarios


bottom of page