ביהמ"ש העליון: חיסכון של מיליוני שקלים לחקלאים בחישוב דמי הרכישה – בעקבות תיקון ברמ"י

מאת: שלמה בן ברוך,

פסק דין חשוב של בית המשפט העליון עוסק באחד הנושאים המרכזיים והרגישים ביחסים שבין חוכרי נחלות לרשות מקרקעי ישראל. בית המשפט קבע כי בעת העברת זכויות בנחלה, יש לחשב את דמי הרכישה לפי המועד שבו הוגשה הבקשה, ולא לפי מועד מאוחר שנקבע על ידי הרשות באופן חד-צדדי. בכך סימן בית המשפט גבול ברור לסמכותה של רמ"י והציב סטנדרט חדש של הוגנות כלפי החוכרים.

הכרעת בית המשפט בתיק בג"ץ 2834/23, בהרכב השופט נעם סולברג והשופטים אלכס שטיין ורות רונן, מהווה ביטוי מהותי לעקרונות הצדק המינהלי, השוויון בפני הרשות וההגנה על אינטרס ההסתמכות של החוכרים במגזר החקלאי. בית המשפט קבע כי אין זה סביר או מידתי להותיר על כנו נוהל המטיל תשלום מרחיק לכת על בעלי נחלות – אך ורק בשל שיהוי מינהלי של רמ"י, שאינו תלוי בצדדים אך משליך עליהם משמעותית.

העותרים – קבוצה של 12 בעלי נחלות, בתמיכת תנועת המושבים והאיחוד החקלאי – טענו כי שומות "דמי הרכישה" לצורך העברת זכויות נערכות זמן ממושך לאחר מועד העסקה, לעיתים גם ארבע שנים, וכי בתוך פרק זמן זה ערך הקרקע עולה באופן חד, מה שגורר תוספת תשלום שאינה קשורה למציאות החוזית שעמדה בבסיס העסקה.

בהכרעתו, קיבל בית המשפט את עמדת העותרים, אך בחר שלא להורות על ביטול מיידי של הנהלים. תחת זאת, ניתן תוקף של פסק דין להצעה מתוקנת שהוגשה על ידי רמ"י, בעקבות הערות ההרכב. על פי ההצעה, שזכתה לאישור בית המשפט: "המועד הקובע לשומה יעמוד על המועד שבו הוגשה לרשות בקשה מלאה, כפי שזו תוגדר בנהלים".

בית המשפט הדגיש את הצורך בהליך מינהלי תקין ובשיתוף ציבור. בהתאם לכך, הותר לעותרים ולארגוני החקלאים להגיש מסמך עמדה בתוך 15 ימים, והנהלת רמ"י תחויב להביא את ההצעה לאישור מועצת מקרקעי ישראל בתוך 60 ימים.

פסק הדין מבהיר כי אין מדובר בתיקון טכני בלבד, אלא במהלך עקרוני המבקש להסדיר מחדש את האיזון ביחסים שבין חוכר לרשות – תוך הבטחת זכויות קניין, תום לב חוזי והגינות שלטונית. הוא מהווה חיזוק לתחושת הביטחון של החוכר בעסקאות מקרקעין, גם אל מול סמכותה הרחבה של הרשות.

עו"ד עדי אלבוים, המייצג חקלאים ביישובים רבים, מסר בתגובה: "פסק דינו של בית המשפט העליון מהווה אבן דרך משמעותית בהבטחת עקרונות הצדק המינהלי וההגנה על אינטרס ההסתמכות של בעלי הנחלות. בקבלו את עמדת העותרים, קבע בית המשפט כי אין זה סביר להטיל על חקלאים תשלום מופרז הנובע משיהוי בירוקרטי מצד רמ"י – ובכך השיב את נקודת האיזון ביחסי חוכר–רשות."

"הכרעה זו משתלבת בעקרונות היסוד של המשפט הציבורי בישראל – ודאות, שקיפות והגינות שלטונית. קביעת מועד השומה לפי מועד הגשת הבקשה המלאה מונעת פגיעה לא מידתית בזכויות הקניין, ומחזקת את חובתה של הרשות לפעול באחריות ושוויון. מדובר בפסיקה חשובה המקדמת מינהל תקין ומחזירה את אמון הציבור במערכות השלטון".