top of page

נולדה בארץ, הועברה כתינוקת לעזה – ואחרי 40 שנה ביקשה אזרחות ישראלית



אישה ילידת ישראל נלקחה לעזה כשהיא תינוקת, כאשר אמה ויתרה על אזרחותה. ארבעים שנה לאחר מכן דחה שר הפנים את בקשתה להכיר בה כאזרחית.


בזמן המלחמה הגישה האישה עתירה כנגד החלטת שר הפנים לדחות את בקשתה ולהכיר בה כאזרחית ישראל - מכוח לידה, על פי החוק אדם שהוריו או אחד מהם ישראלים, זכאי לאזרחות ישראלית, ללא קשר למקום לידתו.


עם זאת, שר הפנים ביקש לדחות את העתירה על הסף בשל שיהוי ניכר בהגשתה, וכן לדחות את העתירה לגופה.


מנגד טוענת העותרת כי היא נולדה בישראל בשנת 1985 לאם שהייתה באותה העת אזרחית ישראלית ולאב תושב עזה. בשנת 1986 עברה האם, יחד עם העותרת, להתגורר ברצועת עזה ומאז חיה ורשומה במרשם האוכלוסין של רצועת עזה. האם הגישה בקשה לוויתור על אזרחותה הישראלית ב-1987, ובקשתה אושרה.


בהתאם להוראת חוק האזרחות, עם ביטול אזרחות האם בוטלה גם אזרחות של העותרת. זאת כאמור, אב העותרת מעולם לא היה אזרח או תושב ישראל, ואילו העותרת עצמה יחד עם אמה - העתיקו את מרכז חייהן לרצועת עזה.


ב-2021 פנתה העותרת בבקשה לבירור מעמדה בישראל, וב-2023 הגישה בקשה לקבלת דרכון ישראלי או תעודת מעבר. בקשת העותרת לדרכון או תעודת מעבר, סורבה בידי שר הפנים, בנימוק שהעותרת אינה אזרחית ישראל.


בבקשה הנוכחית היא תבעה להכיר בה כאזרחית ישראל מכוח לידה לפי חוק האזרחות, כי אמה מעולם לא ויתרה על אזרחותה הישראלית שלה עצמה, וממילא לא הייתה מודעת לכך שוויתור כלשהו מצדה, ככל שנעשה - מוביל לביטול אזרחות של העוטרת.


לטענתה, ביטול אזרחותה הישראלית - בשעתו, לא נעשה כדין, בכך מעלה העותרת טענה כנגד החלטה שניתנה לפני כארבעים שנים.


השופט (בצילום) נמרוד פלקס  ציין כי "השיהוי הנדון פוגע ביכולתו של המשיב לברר כיום במישור העובדתי את טענות העותרת, ובפרט את הטענה בדבר ההסבר שניתן - ככל שניתן - לאמה, בכל הנוגע לאזרחות העותרת. ממילא אף לא מאפשר השיהוי הניכר לבחון כעת האם תוצאת הדברים הייתה אחרת, אילו היה ניתן לאם העותרת אותו הסבר, אשר לטענת העותרת לא ניתן לה בשעתו".


עוד הדגיש השופט פלקס "בהעדר כל ראיה אחרת מצד העותרת, מלמדים על כך שאם העותרת ומשפחתה, היו מודעים לכך שלמצער בשנת 1999 לא היו אם העותרת וילדיה הקטינים, לרבות העותרת עצמה, אזרחי ישראל".


בתוך כך קבע השופט פלקס כי, העתירה נדחית על הסף, ומעבר לנדרש היא נדחית גם לגופה.

העותרת תישא בהוצאות בסך 7,500 שקלים.


 

 

 

 

Comments


bottom of page