השתלטו על מקלט והפכו למשרד: ביהמ"ש הורה לפנות ופסק 29,000 שקל הוצאות
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ערעור של בעלת דירת קרקע בבניין ברחוב בית וגן בעיר, לאחר שנקבע כי השתלטה עם בני משפחתה על שטחים נרחבים ברכוש המשותף. השופטת תמר בר אשר (בצילום) הותירה על כנו את צו הפינוי ואת החיוב ב־25,000 שקל הוצאות משפט, והוסיפה הוצאות בערעור.
תחילת הפרשה בסכסוך שכנים שנמשך שש שנים, בין פייגה פרלוב קנובסקי, בעלת דירה בקומה הראשונה, לבין אביגיל אסתר ענבי ובני משפחתה, המחזיקים בדירת הקרקע. בשנת 2020 הוגשה תביעה לפינוי שטחים משותפים, בטענה שהפכו לחלק מהדירה ונמנעה משאר הדיירים האפשרות להשתמש בהם.
במהלך ההליך התברר כי המקלט, ששטחו 20 מ"ר, הפך למשרד, ואילו חדר ההסקה ובור המים הוסבו ליחידת מגורים הכוללת שני חדרים, מטבח ומקלחת. נוסף על כך נתפסו גינה בשטח 260 מ"ר, חצר בשטח 70 מ"ר וחנייה המיועדת לשלושה כלי רכב.
בית משפט השלום קבע כי הנתבעים חסמו גישה לשטחים המשותפים, ריצפו חלקים מהם ואף הקימו חדר שחובר לדירתם. בעוד ששטח הדירה הרשום בטאבו הוא 37 מ"ר בלבד, מאז שנת 2019 שטחה לצורכי ארנונה עומד על 165 מ"ר. בעקבות הקביעות ניתן צו לפינוי הרכוש המשותף.
לטענת ענבי, השימוש בשטחים נעשה במשך שנים ללא התנגדות השכנים, ולכן נוצרה הסכמה משתמעת המעניקה לה ולמשפחתה רשות להחזיק בהם. היא טענה כי השקיעו כספים רבים בפיתוח השטחים ובהשבחתם, וכי בית משפט השלום לא העניק משקל להסתמכותם על המצב הקיים.
מנגד, עמדת בעלת הדירה בקומה הראשונה, כפי שהתקבלה בבית משפט השלום, הייתה כי לא ניתנה הסכמה להשתלטות. במהלך הדיון בערעור בחנה השופטת את הראיות ואת המסמך משנת 2008 שהוצג כהוכחה להסכמה, וקבעה כי לא הוכחה הרשאה מצד בעלי הזכויות לשימוש הבלעדי בשטחים.
בפסק הדין הבהירה השופטת כי "עמדתם הפסיבית של השכנים אינה יכולה ליצור זכויות קנייניות יש מאין". בהתייחסה להשקעות הכספיות קבעה: "אין להם להלין אלא על עצמם בעניין זה". עוד הדגישה כי גם רשות שימוש במקרקעין ניתנת ככלל לביטול, וכי לא הוכחה זכות להמשיך ולהחזיק בשטחים.
בסופו של דבר דחה בית המשפט המחוזי את הערעור, ללא צורך בתשובת המשיבה לערעור עצמו. צו הפינוי והאיסור על בנייה ושינויים ברכוש המשותף נותרו בתוקף. החיוב המקורי בסך 25,000 שקל נותר בעינו, והמערערת חויבה ב־4,000 שקל נוספים בהוצאות הערעור. 19644-08-26
תגובות