נפטרה בגיל 108 - והמאבק בין ילדיה על זכויות הנחלה הגיע לבית המשפט
בית המשפט לענייני משפחה בקריית גת הכריע בסכסוך ירושה ממושך בין שישה אחים סביב הזכויות בנחלת הוריהם במושב. השופטת דיאנה פסו־ואגו (בצילום) ביטלה צוואה מאוחרת שהעניקה את עיקר הרכוש לבת אחת, לאחר שקבעה כי אותה בת הייתה מעורבת באופן מהותי בעריכתה.
האב נפטר בשנת 2010 והאם בשנת 2018, בגיל 108. במהלך חייה ערכה האם שתי צוואות. בצוואה הראשונה, שנערכה בשנת 2010 בפני עדים, היא הורישה את מלוא רכושה לבנה ב'. שלוש שנים לאחר מכן, כשהייתה בת 103, נערכה צוואה נוספת ובה הועברו הזכויות במשק והרכוש לבת א', תוך מתן זכות מגורים אישית לבנים י' וב'.
לטענת הבן ב', הצוואה המאוחרת אינה משקפת את רצונה החופשי של האם ויש לבטלה. הוא טען כי אחיו, שהיו הנהנים מהצוואה, היו מעורבים בהכנתה ובתוכנה, וכי האם לא הייתה מודעת במידה מספקת למשמעות הדברים שנכתבו ונחתמו בשמה.
מנגד, הבת א' הכחישה כי הייתה מעורבת בעריכת הצוואה וטענה כי אמה הייתה כשירה להבין את משמעות מעשיה. היא ביקשה להותיר את הצוואה המאוחרת בתוקף, שלפיה היא הזוכה המרכזית בזכויות במשק וברכוש המשפחתי.
במהלך ההליך בחנה השופטת את אופן הכנת הצוואה ואת מעורבותם של בני המשפחה. בפסק הדין נקבע כי א' ואחיה י' היו שותפים מלאים בגיבוש הטיוטה, וכי נוסח הצוואה הועבר לעורך הדין כאשר חלקים משמעותיים ממנו הוכתבו על ידי א'. עוד נקבע כי הצוואה העניקה לא' את מלוא רכושה של האם.
בית המשפט נתן משקל גם לאופן שבו הוסברה הצוואה למנוחה. נקבע כי העדות לא תורגמה לה, אף שהייתה דוברת ערבית טוניסאית בלבד והבינה עברית במידה מוגבלת. עם זאת, הטענה להשפעה בלתי הוגנת נדחתה, לאחר שלא הוכח כי האם לא הבינה את סביבתה או הייתה נתונה לשליטה שפגעה ברצונה החופשי.
בהמשך נבחנה גם חתימת ששת האחים על כתב ויתור ביחס לצוואה הראשונה. בית המשפט קבע כי המסמך אינו מהווה הסתלקות תקפה, וכי האחים חתמו עליו מתוך מצג שגוי שלפיו הצוואה המאוחרת כשרה ותקפה. לאחר פסילת הצוואה המאוחרת, נותרה הצוואה הראשונה, שמעניקה את הרכוש לבן ב', והוא יידרש לבקש את קיומה.
בסופו של דבר, בית המשפט ביטל את הצוואה המאוחרת וחייב את הבת א' לשלם לאחיה הוצאות משפט בסך של כ־60 אלף שקל. בכך חזר המוקד לצוואה הראשונה משנת 2010, שלפיה הבן ב' הוא היורש של מלוא רכוש האם.
תגובות