ביהמ"ש פסל את הצוואה: הבן זכה והאחיינית תשלם 40 אלף שקל הוצאות
- 5 במאי
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 6 במאי
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב קיבל את התנגדות הבן לצוואת אביו וקבע כי הצוואה, שבה הוריש את רכושו לאחייניתו ולחברו של הבן, נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת ולכן אינה משקפת את רצונו החופשי. בצוואה ציין המנוח כי ביקש להיטיב עמם משום ש"הם מטפלים בי ודואגים לי במסירות", אולם בית המשפט קבע כי דברים אלה היו תוצאה של השפעתם עליו. לפיכך הורה על ביטול הצוואה והעברת העיזבון לבן.
המערערים לא השלימו עם פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה והגישו ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב. הערעור נדון בפני השופטים נפתלי שילה, סיגל יעקבי ו־יחזקאל אליהו, אשר דחו אותו ואימצו את קביעות הערכאה הראשונה.
בית המשפט המחוזי קבע כי מדובר במקרה מובהק שבו מתקיימת "הלכת החוטים השזורים", מצב שבו מכלול נסיבות מצטבר מוביל למסקנה כי הופעלה השפעה בלתי הוגנת. נקבע כי מכלול הראיות מוביל למסקנה שהצוואה "לא נערכה מרצונו החופשי של המנוח, והיא שיקפה למעשה את רצון המערערים". עוד נקבע כי המנוח היה תלוי במערערים לאורך השנים בניהול ענייניו האישיים, הרפואיים והכלכליים.
מן הראיות עלה כי המנוח היה אלמן, בעוד שבנו התגורר שנים רבות בחו"ל, והמערערים היו הדמויות המרכזיות בחייו. הם טיפלו בענייניו, ליוו אותו בפעולות יומיומיות והיו מעורבים בהיבטים מרכזיים של חייו. עוד נקבע כי מצבו הפיזי והקוגניטיבי, לצד בדידותו, הפכו אותו לפגיע במיוחד להשפעה, וכי תלותו במערערים הייתה "מקיפה ויסודית".
לטענת המערערים, האחיינית וחבר הבן, הצוואה ביטאה את רצונו האמיתי של המנוח, שביקש להוקיר להם תודה על טיפול מסור לאורך השנים, וכי לא הופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. עוד נטען כי המנוח היה כשיר לקבל החלטות, וכי לא התקיימה מעורבות פסולה בעריכת הצוואה.
מנגד, טען הבן כי המערערים ניצלו את מצבו הרפואי והקוגניטיבי של אביו, שלטו בענייניו האישיים והרכושיים, יזמו את עריכת הצוואה ואף הרחיקו אותו ממנו. עוד נטען כי המערערים הציגו בפני המנוח טענות שליליות נגד בנו, אשר השפיעו על יחסו אליו ותרמו להחלטה לנשלו מהצוואה.
בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת הבן וקבע כי המערערים "שלטו וניהלו נדבכים מרכזיים בחייו" של המנוח, וכי התקיימה "תלות מקיפה ויסודית". נקבע כי מעורבותם בעריכת הצוואה, בצירוף כלל הנסיבות, מבססת השפעה בלתי הוגנת המצדיקה את ביטול הצוואה. עוד צוין כי המנוח היה למעשה "כחומר ביד היוצר", וכי רצונו עוצב בידי המערערים ולא התקבל באופן חופשי ועצמאי.
בסופו של דבר נדחה הערעור, והבן הוכר כיורש הבלעדי של העיזבון. המערערים חויבו לשלם לו הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 40 אלף שקל. 62094-09-25
תגובות