הפסד כפול: רופא ורופאה חויבו לשלם 15 אלף שקל כל אחד לקופת המדינה
- לפני 3 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה תביעה נזיקית שהגיש גבר נגד גרושתו, במסגרתה דרש פיצוי של 100 אלף שקל, בטענה כי פעלה במכוון למנוע ממנו לצאת מהארץ עם בתם לטיול בת מצווה בחו"ל. עוד נטען כי נגרמו לו נזקים והשפלה בשדה התעופה.
בפסק הדין, שניתן על ידי השופטת שירלי שי (בצילום), תואר בהרחבה הרקע למחלוקת בין הצדדים. מדובר בבני זוג לשעבר, רופאים במקצועם, הוא רופא אורתופד והיא רופאה פנימית, אשר הכירו במהלך לימודי רפואה בפראג ונישאו בשנת 2000.
עוד עלה כי לצדדים שלוש בנות, והסכסוך ביניהם החריף לאחר פרידתם, על רקע מחלוקות כספיות, ובפרט חוב מזונות שנפסק לטובת בתם הקטינה. לפי הנתונים שנדונו בהליך, מדובר בבעלי הכנסות גבוהות: הכנסת הנתבעת עומדת על כ־29 אלף שקל בחודש, ולפי גרסה אחרת אף כ־45 אלף שקל, בעוד שהתובע, לטענתה, משתכר עד כ־150 אלף שקל בחודש.
לטענת התובע, הנתבעת פעלה בחוסר תום לב והגישה בקשה לעיכוב יציאה מהארץ "בכוונת תחילה", תוך ידיעה על נסיעתו המתוכננת עם בתם לחגיגות בת המצווה. לדבריו, פעולתה גרמה לו לעיכוב משפיל בשדה התעופה ולנזקים נפשיים וממוניים, המצדיקים פיצוי מלא בסך 100 אלף שקל.
עוד טען כי הנתבעת הציגה מצג שווא לרשות האכיפה והגבייה, הסתירה מידע על נכסיו והציגה חשש כוזב כי יימלט מהארץ, למרות יכולתו הכלכלית הגבוהה. מהנתונים עלה כי לתובע היו כ־4 מיליון שקל בחשבון הבנק, לצד זכויות בדירה בשווי של כ־14 מיליון שקל, בעוד היקף חוב המזונות הכולל עמד על כ־300 אלף שקל בלבד.
מנגד טענה הנתבעת, באמצעות עורכת דינה, כי פעלה כדין במסגרת הליכי הוצאה לפועל, לאחר שהתובע לא שילם את חוב המזונות. עוד הדגישה כי התביעה היא "תביעה סתמית" שאינה מפרטת את הנזק, וכי החשש שהובע מצידה היה סובייקטיבי ונבע מהתנהלות התובע לאורך השנים.
בהליך העידה פקידת רשות האכיפה והגבייה, אשר הבהירה כי הליכי עיכוב יציאה מהארץ מבוצעים על פי מנגנון מובנה, ללא ייעוץ לזוכה, וכי האחריות למסירת ההחלטות מוטלת על הרשות עצמה. עדות זו חיזקה את המסקנה כי הנתבעת לא הפרה את הוראות הדין.
השופטת שי מתחה ביקורת על שני הצדדים, וציינה כי התנהלותם לוקה בחוסר תום לב, תוך "רצון להוכיח ואף לנקום". לצד זאת נקבע כי התובע הוא שיצר את הסיטואציה, בכך שלא שילם את חוב המזונות במועד, למרות יכולתו הכלכלית הגבוהה.
עוד צוין כי אף אם הנתבעת הייתה מצויה ביתרת חובה של כ־60 אלף שקל וגידלה שלוש בנות, אין מדובר במי ש"אינה רעבה לפת לחם", שעה שמדובר ברופאה המשתכרת עשרות אלפי שקלים בחודש, ועל כן ניתן היה לשקול נקיטת אמצעים פחות קיצוניים.
בסיכום פסק הדין נקבע כי "שימוש כדין בהליכי גבייה אינו מהווה עוולה", וכי התובע לא הוכיח רשלנות או נזק. התביעה נדחתה במלואה, ונקבע כי ככל שנגרם נזק, התובע הוא מחולל האירוע. עם זאת, בשל התנהלות שני הצדדים, חויב כל אחד מהם לשלם 15 אלף שקל לקופת המדינה.
תגובות