עו"ד תבע 250 אלף שקל שכר טרחה, ובית המשפט דחה את התביעה
- 27 בפבר׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 28 בפבר׳
בית משפט השלום בתל אביב נדרש לסכסוך כספי בין עו"ד יוסי דוד חן, התובע, לבין לקוחו לשעבר רן אורלביץ, סביב שיק על סך 250 אלף שקל שניתן כשכר טרחה. התיק חושף מערכת יחסים טעונה בין עורך דין ללקוח, ומעלה שאלות יסוד על גבולות כוחו של הסכם שכר טרחה.
במרכז ההליך עמד השופט הוותיק יאיר דלוגין (בצילום), אשר ניהל את הדיון באולם שקט ומרוכז ביד יציבה וסמכותית. מבטו החד והניסיון הרב שצבר אפשרו לו לזהות מיד מי עומד מולו, מי הם הצדדים ומהם יחסי הכוחות ביניהם, תוך בחינה מדוקדקת של העדויות, המסמכים והגרסאות שהונחו בפניו.
הפרשה נולדה לאחר שאורלביץ ירש זכויות מורכבות במקרקעין בתל אביב ונקלע למצוקה כלכלית וחובות עירייה. לטענת עו"ד חן, הנתבע ביקש פתרון מהיר והסכים כי שכר הטרחה יהיה מחצית מכל תקבול עתידי, מאחר שלא היה מסוגל לשלם מכיסו והעדיף תשלום מתוך התמורה בלבד. בית המשפט הדגיש כי מצוקה כלכלית זו הייתה שיקול מרכזי.
מנגד טען אורלביץ כי הוטעה באשר להיקף העבודה הצפויה ולמשמעות ההתחייבות. לדבריו, נאמר לו כי צפויים הליכים משפטיים ממושכים, אך בפועל הוביל הייצוג לעסקת מכר מהירה. הוא טען כי לא הבין את המסמכים וכי חתם תוך לחץ כבד וחוסר ניסיון משפטי. השופט קבע כי ההסכם יצר ציפייה לניהול הליכים משפטיים, בעוד שבפועל הייצוג הסתכם בעסקת מכר בלבד.
העובדות הציגו השתלשלות דרמטית: לאחר חתימת ההסכם הופגש הנתבע עם רוכש פוטנציאלי ונחתם הסכם מכר בתוך ימים. בפסק הדין צוין כי 'הנתבע על דעת עצמו מסר לשמואל מפתחות לבית והתיר לו לשפץ את המבנה הישן', אירוע שהעמיק את המחלוקת בין הצדדים.
בית המשפט בחן את סבירות שכר הטרחה וקבע כי בשוק נהוג לגבות אחוזים בודדים בלבד. השופט כתב כי שכר של חמישים אחוז "גבוה קיצונית ובלתי סביר בעליל", והדגיש כי גם בחישוב נדיב היה מגיע השכר לעשרות אלפי שקלים בלבד ולא לרבע מיליון שקל.
השופט קבע כי השירות שניתן בפועל היה שונה מהותית ממה שתואר בהסכם, וכי הנתבע היה מצוי במצוקה שנוצלה. נקבע כי התקיימו יסודות עילת העושק וכי הנתבע רשאי היה לבטל את ההסכם, במיוחד נוכח הלחץ שהופעל עליו בשלב קבלת התמורה.
בסופו של דבר, נדחתה התביעה שהגיש עו"ד יוסי דוד חן, והוא חויב לשלם לנתבע רן אורלביץ הוצאות בסך 20 אלף שקל, לצד סגירת תיק ההוצאה לפועל. ת"א 42101-12-23
לדעתי טעות קלאסית של השופט. אם קוראים את ההליך מבינים שהתיק מורכב ולא כל כך פשוט כפי שהוא מתואר בכתבה