ערוץ 14: שמעון ריקלין הציע בשידור לעצור את רכבו של נשיא העליון יצחק עמית
- מגזין בית המשפט
- לפני 3 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
אמירה שנאמרה בפאנל התוכנית ריקלין ושות' בערוץ 14 מעוררת דיון באשר לגבולות השיח הציבורי והמשפטי סביב מחאה פוליטית, וכן ביחס שבין ביקורת תקשורתית חריפה לאחריות הנלווית להתבטאויות הנוגעות לנושאי משרה בכירים במערכת המשפט, במסגרת שידור טלוויזיוני פופולרי ובעל השפעה ציבורית רחבה.
במהלך הדיון תהה מגיש התוכנית, שמעון ריקלין, בנימה הומוריסטית־צינית, מדוע פעיל הימין מרדכי דוד, המזוהה עם חסימות רכבים של אנשי ציבור מהצד השני של המפה הפוליטית, אינו מונע מנשיא בית המשפט העליון יצחק עמית להגיע לבית המשפט, במסגרת שיח ביקורתי על מחאה פוליטית עכשווית.
ריקלין אמר בשידור: "אגב, אני לא מבין למה מרדכי דוד לא עוצר את יצחק עמית מלהגיע לבית המשפט. וואי, זה יכול להיות גדול. וואי, זה יכול להיות יפה". הדברים נאמרו כחלק מדיון פוליטי טלוויזיוני ולא כללו קריאה ישירה לפעולה מעשית מצד המגיש.
הדברים נאמרו על רקע מקרים קודמים שיוחסו לדוד, ובהם חסימת רכבו של נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, אירוע שבעקבותיו הוגשה תלונה למשטרה. ריקלין לא קרא במפורש לפעולה, אך עצם העלאת האפשרות עוררה שאלות משפטיות וציבוריות בדבר גבולות האחריות התקשורתית והשלכות אפשריות של אמירות מסוג זה.
בהמשך השידור התייחס ריקלין לביקורת שנשמעה כלפיו, והוסיף באותו הקשר, תוך חיקוי סיטואציה היפותטית: "רגע, שנייה, מצלצלים מהמשטרה. כן, על מה החקירה? על הסתה. מה הסתתי?". בכך הציג את הדברים כביקורת על השימוש במונח הסתה ביחס להתבטאויות תקשורתיות במסגרת דיון פוליטי פומבי.
משפטנים מציינים כי ההבחנה בין אמירה סאטירית או ביקורתית לבין הסתה נבחנת לפי מכלול נסיבות, ובהן ההקשר, הכוונה ופוטנציאל ממשי לפגיעה. כאשר מדובר בנושאי משרה שיפוטית בכירה ובאמצעי מחאה העלולים לפגוע בחופש התנועה או בביטחון אישי, הרגישות הציבורית והמשפטית גוברת במיוחד בתקופות של מחלוקת ציבורית חריפה ומתמשכת סביב מערכת המשפט.
תגובות