אב ביקש לפנות את שלושת בניו מבתיהם - כך הסתיים הקרב בבית המשפט
- לפני שעתיים (2)
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט לענייני משפחה בנוף הגליל־נצרת דחה תביעה שהגיש אב בן 67 נגד שלושת בניו לסילוק ידם מהמקרקעין בכפר בצפון הארץ, שבהם הם מתגוררים עשרות שנים. התביעה הוגשה בטענה כי המקרקעין שייכים לאב מכוח צוואת אביו המנוח, וכי הוא רשאי לבטל את רשות המגורים שניתנה לבניו.
השופט מחמוד שדאפנה (בצילום) קבע כי המקרקעין אינם רשומים על שם האב אלא על שם אביו המנוח, אף שצו קיום הצוואה ניתן בשנת 2010. עוד צוין כי בצוואה נפלה טעות במספר תעודת הזהות של האב. בית המשפט קבע כי סוגיית הרישום והבעלות עומדת בלב המחלוקת בין הצדדים.
לטענת האב, הוא בנה את הבתים מכספו ואפשר לבניו להתגורר בהם ללא תמורה, מתוך ציפייה כי ידאגו לו לעת זקנה. בכתב התביעה נטען כי הבנים ונשותיהם חדלו מלתמוך בו, וכי הם “מקללים, מגדפים, ויורקים עליו”, ולכן עתר לביטול ההרשאה ולפינויים מהמקרקעין.
מנגד, הבנים טענו כי זכות המגורים ניתנה להם עוד בחיי הסב המנוח. הנתבע השני הציג תצהיר מתנה משנת 1998, שלפיו הועברו לו הזכויות בבית. בית המשפט קבע כי אחד העדים היה “עד ניטראלי שאין לו כל אינטרס במחלוקת”, וכי עדותו נמצאה “אמינה, ישירה, הגיונית”.
באשר למימון הבנייה, קבע השופט כי “לא עלה בידיו להוכיח כי עבודות הבנייה של הבתים נעשו על ידו”. הבנים הציגו עדים, ובהם קבלן בניין, ספק חומרי בניין ועד נוסף לעניין המימון. בית המשפט קבע כי “מרבית התשלומים עבור בניית הבתים של שלושת הנתבעים מומנו ושולמו מכספיהם”.
בסיום פסק הדין נקבע כי “עדותו של התובע לא היתה אמינה, נתגלו בה סתירות רבות”, בעוד עדויות הנתבעים נמצאו אמינות. התביעה נדחתה במלואה. בית המשפט נמנע מפסיקת הוצאות, וציין כי ההחלטה נועדה “לא להסלים את הסכסוך בין הצדדים”, תוך קריאה להגיע להסכמות משפחתיות.
תגובות