top of page

צוואה מול צוואה: אח נגד אחיינית בקרב על ירושת זקנה ערירית

  • לפני יום אחד (1)
  • זמן קריאה 2 דקות

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה נדרש להכריע בסכסוך ירושה טעון בין בני משפחה, לאחר פטירתה של המנוחה, גב' מ', חברת קיבוץ שנפטרה בגיל 85 כשהיא ערירית, והותירה אחריה אח ואחיינית, כשבמוקד ניצבות שתי צוואות סותרות המשקפות מערכות יחסים משתנות ושאלות בדבר רצונה החופשי.


את פסק הדין נתנה השופטת הילה מלר-שלו (בצילום), אשר סקרה בהרחבה את התשתית העובדתית והראייתית, בחנה את כשירות המנוחה ואת נסיבות עריכת הצוואות, והדגישה כי עקרון העל בדיני הירושה הוא כיבוד רצון המצווה, כפי שהוא עולה מן הראיות והעדויות שהובאו בפניה בהליך זה.


ברקע ההליך עמדה מערכת יחסים משפחתית מורכבת, במסגרתה ערכה המנוחה שתי צוואות בהפרש של כשנה וחצי; בצוואה הראשונה הורישה את עיקר רכושה לאחיה, ואילו בצוואה המאוחרת שינתה את חלוקת נכסיה והעבירה את מרבית רכושה לאחייניתה, לרבות מקרקעין, מגרש ובית בעלי ערך כלכלי ניכר.


לטענת האח, יש לפסול את הצוואה המאוחרת, שכן לטענתו המנוחה לא הייתה כשירה בעת עריכתה, ולא צורף אישור רפואי המעיד על כשירותה. עוד טען כי הצוואה נערכה תחת "השפעה בלתי הוגנת" ואף כפייה מצד האחיינית ואמה, תוך ניצול מצבה הבריאותי ובהיעדר פרטים מהותיים באשר לנסיבות עריכתה.


מנגד, טענה האחיינית כי מדובר בטענות שלא הוכחו ואינן נתמכות בראיות, והדגישה כי בינה לבין המנוחה התקיים קשר קרוב ומשמעותי לאורך השנים. לדבריה, המנוחה ביקשה לשנות את צוואתה ביוזמתה, לאחר שהצוואה הקודמת נחתמה "מתוך לחץ שהופעל עלי מצד אחי", ובכך ביטאה רצון עצמאי ואותנטי.


בית המשפט קיבל את עמדת האחיינית וקבע כי הצוואה המאוחרת תקפה, תוך שהשופטת ציינה כי המנוחה ביקשה "לדבר" באמצעות צוואתה האחרונה, ולתת ביטוי לשינויים שחלו ביחסיה עם בני משפחתה, באופן המשקף את רצונה החופשי והמודע בעת עריכת המסמך האחרון והמחייב.


עוד נקבע כי הצוואה המאוחרת כללה נימוקים מפורטים להעדפת האחיינית, אשר הוגדרה על ידי המנוחה כ"בת המשפחה אליה אני מרגישה קרובה ביותר"; המנוחה אף הבהירה כי היא מבקשת לבטל את הצוואה הקודמת, שנחתמה בעבר, שלטענתה נעשתה בנסיבות של לחץ מצד אחיה.


באשר לטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת, קבעה השופטת כי לא הונחה תשתית ראייתית מספקת, והוסיפה כי מעדות האח "ניכר העלבון שחש לאחר שנחשף לאמור בצוואתה המאוחרת"; בסיום ההליך חויב האח לשלם לאחיינית הוצאות משפט בסך 45,000 שקלים, תוך הדגשת עקרון כיבוד רצון המצווה.


 
 
 

תגובות


bottom of page