ניסה להתחמק מתשלום לעובדים, השופטת לא קנתה את הטענה

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בית המשפט המחוזי בחיפה דחה ערעור שהגיש יעקב דוד פרייס, בעל השליטה בחברת אינפלסטיק, המצויה בהליכי פירוק מאז דצמבר 2023, נגד הכרעת הנאמן בתביעות חוב שהגישו שני עובדים לשעבר של החברה, סלימאן חלאילה ועוזי מדר. בהחלטתה הותירה השופטת גלית ציגלר (בצילום) על כנה את הכרעת הנאמן מיום 12 בנובמבר 2024.

על פי החומר שהובא בפני בית המשפט, שני העובדים זכו בפסקי דין לטובתם בשנים 2000 ו־2005, אולם הסכומים שנפסקו לא שולמו להם. לאחר פתיחת הליכי הפירוק הגישו השניים תביעות חוב למוסד לביטוח לאומי. חלאילה הגיש תביעה בסך כ־32,500 שקל, ומדר הגיש תביעה בסך כ־72,900 שקל.

המוסד לביטוח לאומי אישר תשלום חלקי בלבד: בסך 743 שקל לחלאילה ובסך 10,065 שקל למדר, בגין סכומי הקרן המקוריים שנפסקו בפסקי הדין, ללא רכיבי ריבית, הצמדה והוצאות משפט. בהמשך לכך הכריע הנאמן בתביעות החוב ואישר לחלאילה סכום של 31,726 שקל ולמדר סכום של 62,807 שקל, תוך הכללת הפרשי הצמדה וריבית.

על החלטה זו הגיש פרייס ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת הערעור טען כי לנאמן אין סמכות לדון בתביעות חוב של עובדים, וכי הסמכות מסורה באופן בלעדי למוסד לביטוח לאומי. לטענתו, משהמוסד לביטוח לאומי אישר תשלום כולל של 10,808 שקל לשני העובדים, אין מקום לפסיקת סכומים נוספים.

עוד טען פרייס כי על פי החישוב שהגיש, היקף החוב הכולל לשני העובדים עומד על 42,024 שקל בלבד. במסגרת ההליך ציין גם נסיבות אישיות הנוגעות לחברה, וביקש כי יתאפשר המשך פעילותה.

השופטת גלית ציגלר דחתה את הערעור וקבעה כי הכרעות הנאמן אינן חורגות ממתחם הסבירות. בהחלטתה ציטטה מפסיקת בית המשפט העליון, שלפיה: "התערבותו של בית המשפט בפעולותיו מתאפיינת בריסון, ומצטמצמת למצבים של סטייה קיצונית ומהותית מסבירות ותקינות ההחלטה".

לגופו של עניין נקבע כי מדובר בשני מנגנונים נפרדים: המוסד לביטוח לאומי מוסמך לשלם את הגמלה לעובדים, ואילו ביחס לרכיבי חוב החורגים מתקרת הגמלה, לרבות ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות שנפסקו בפסקי דין חלוטים, הסמכות מסורה לנאמן. בהחלטה נכתב כי "פרשנות אחרת הייתה יוצרת עיוות מהותי, שלפיו עובד או המל"ל הבא בנעליו יימצא בעמדת נחיתות לעומת נושים אחרים".

טענותיו של פרייס ביחס לחישוב הריבית נדחו אף הן. בית המשפט קבע כי הנאמן פעל בהתאם לסעיף 236 לחוק חדלות פירעון, וכי התחשיב שהוגש "משקף שיעור ריבית חוקי". בנוסף נקבע כי פרייס מנוע מלהעלות טענות זהות שנדחו בהחלטות קודמות מחודש אוגוסט וספטמבר 2024.

בסופו של דבר נדחה הערעור, ופרייס חויב בתשלום הוצאות משפט בסך 5,000 שקל, בתוספת מע"מ, אשר ייגבו מתוך העירבון שהפקיד במסגרת ההליך.

ניסה להתחמק מתשלום לעובדים, השופטת לא קנתה את הטענה