נשיא העליון דחה את בקשת הפסלות: התובע חויב לשלם 3,000 שקל הוצאות

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט העליון דן בערעור על החלטת בית המשפט לתביעות קטנות ברחובות, לאחר שנדחתה בקשת פסלות שהוגשה בטענה לניהול לקוי של הדיון שנערך ביום 18.5.2025. במהלך הדיון הופסקה ההקלטה פעמיים, והמערער טען כי הדבר פגע בסדר התקין ובהצגת טיעונים וראיות.

ההליך שהוביל לערעור נולד מתוך סכסוך שכנים שהביא לפתיחת מספר הליכים שונים, ובהם גם הליך בפני המפקחת על רישום מקרקעין בנתניה, אסתי שחל. שם נדחתה תביעה שהגישה נציגות הבית המשותף, והכרעת המפקחת שימשה נקודת התייחסות משמעותית ביחס לטענות שהועלו בערכאה המאוחרת יותר.

רק בשלב זה הופיע שמו של אברהם אילן ונדרברג, שהעלה טענות על כך שהשופטת רונית כהן מנעה ממנו לטעון באופן מלא. לדבריו, העד מטעם המשיבה הורשה להרחיב בדברים בעוד דבריו שלו נקטעו. בנוסף טען כי עצם הפסקת ההקלטה יצרה פגם היורד לשורש ההליך.

ונדרברג טען כי השופטת קבעה קביעות מוקדמות במהלך הדיון, ובהן אמירה שלטענתו יצרה רושם כי קיימת "נעילת דעת". הוא הפנה לדוגמה שבה נאמר כי יש "מעשה בית דין" סביב קביעות המפקחת, וכן להתבטאות שלפיה "לא בטוח שהמסגרת הזו בכלל מתאימה", מה שלדבריו מלמד על גישה נוקשה ומקדימה.

נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית, קבע כי בקשת הפסלות של ונדרברג הוגשה ללא תצהיר תומך וכנדרש בתקנות, וכי בעצם עובדה זו די כדי להביא לדחייתה. בנוסף צוין כי הבקשה הוגשה 4 חודשים לאחר הדיון הנטען, בניגוד לחובה להעלות טענת פסלות באופן מידי וללא שיהוי.

בהתייחסות לניהול הדיון נקבע כי ונדרברג קיבל זמן טיעון ארוך משמעותית מהמקובל בתביעות קטנות, וזכה למספר ארכות. נקבע כי אין יסוד לטענה שלפיה נמנעה ממנו הצגת ראיות. ביחס להפסקת ההקלטה צוין כי אמנם רצוי היה שתעשה בהסכמה, אך אין בכך עילה לפסילה כשאין טענה להתבטאות פוגענית בזמן ההפסקה.

העליון בחן את תוכן פרוטוקול הדיון וקבע שאין באמירות שיוחסו לשופטת כדי להעיד על משוא פנים. ההבחנה שעשתה בין החלטת המפקחת לבין ההליך הנוכחי הוצגה כהבהרה בלבד ולא כקביעת עמדה מהותית. נקבע כי אין זיקה בין ההכרעה המוקדמת לבין הנושא העומד לדיון בערעור.

ביחס לאסמכתאות שצורפו לערעור נקבע כי 4 מהן פיקטיביות, אינן קיימות ואינן תואמות את התוכן המיוחס להן. בית המשפט התריע מפני שימוש במקורות כוזבים והבהיר כי הדבר עשוי להצדיק דחייה ואף חיוב בהוצאות. בסיום נדחה הערעור, ונדרברג חויב ב־3,000 שקלים לטובת אוצר המדינה.

בקשת הפסלות נדחתה: העליון מטיל על התובע הוצאות בסך 3,000 שקל