ביהמ"ש: הפעלת מצלמות החניה החכמות של עיריית תל אביב - לא חוקית

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי בתל אביב נתן פסק דין בעל השלכות רוחב דרמטיות בתחום הזכות לפרטיות במרחב הציבורי ובשאלת סמכותן של רשויות מקומיות להשתמש באמצעים דיגיטליים לאכיפת חניה. ההכרעה עוסקת בטכנולוגיות מצלמות מתקדמות ובהשפעתן על איזון שבין אכיפה יעילה לזכויות חוקתיות.

ההליך התקיים בפני השופט קובי ורדי (בצילום), אשר קבע כי על אף הצהרת העירייה בדבר ביטול המכרז שבמוקד העתירה, נדרש להכריע בסוגיות העקרוניות הנוגעות לסמכות הרשויות המקומיות ולפגיעה האפשרית בפרטיות. ורדי הדגיש כי מדובר בסוגיה בעלת חשיבות ציבורית רחבה המחייבת הבהרת הדין.

העתירה הוגשה על ידי חברת "סייפר פלייס" נגד עיריית רמת גן ועסקה במכרז שכלל שימוש בטכנולוגיית LPR, המאפשרת זיהוי לוחיות רישוי באופן אוטומטי. החברה טענה כי לעירייה אין סמכות מפורשת בחוק להפעיל מערכות מסוג זה לצורך איתור עבירות חניה ומתן דוחות.

טכנולוגיית LPR משלבת בין יכולות צילום מתקדמות לבין אלגוריתמים המזהים מספרי רישוי ומצליבים אותם עם מאגרי מידע קיימים. מערכות אלו תועדו משמשות ברשויות מקומיות לאכיפת חניה, איסור עצירה, כניסה ויציאה מאזורי תנועה מוגבלים ואף אכיפת רעש. יתרונן המרכזי הוא יעילות, חיסכון בכוח אדם וניטור רציף ללא מגע יד אדם.

לצד היעילות, המערכות יוצרות שאלות כבדות משקל לגבי היקף המעקב אחר אזרחים במרחב הציבורי. האפשרות לאסוף מידע שיטתי ומתמשך על תנועת כלי רכב, זמני שהייה ומסלולי נסיעה מעוררת חשש מפני יצירת מאגרי מידע רגישים העלולים לפגוע בזכות החוקתית לפרטיות, המעוגנת בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

המסגרת המשפטית בנושא נותרה מוגבלת. אף שהכנסת קבעה הסמכה מפורשת למערכות ייעודיות כמו "עין הנץ" או מערכות הגבייה של כביש 6, לרשויות מקומיות לא ניתנה הסמכה דומה. לפי פסיקת בית המשפט העליון משנת 2017, אין די בסמכות עזר כללית כדי להצדיק פגיעה בפרטיות ללא עיגון מפורש בחקיקה ראשית.

בדיון הוצגה גם עמדת היועצת המשפטית לממשלה, שקבעה כי הפעלת מערכות LPR מחייבת הסדרה בחוק ואינה יכולה להישען על חוקי עזר עירוניים בלבד. עמדתה תמכה בכך שרשויות מקומיות אינן מוסמכות לעשות שימוש בטכנולוגיה זו בהיעדר הוראה מפורשת, שכן מדובר במנגנון פיקוח רחב בעל השלכות מהותיות.

בפסק הדין הבהיר ורדי כי שימוש במערכות LPR לצורך אכיפת חניה הוא בלתי חוקי כל עוד לא ניתנה הסמכה בחקיקה ראשית. קביעה זו מעמידה בסימן שאלה את חוקיות הדוחות והקנסות שניתנו באמצעות מצלמות אלו, וכן את מדיניות האכיפה שהפכה לנפוצה בערים רבות בישראל.

ההכרעה פותחת דיון מעמיק יותר בשאלת היקף הפגיעה המותרת בפרטיות במרחב הציבורי בעידן טכנולוגי. מערכות מצלמות חכמות מאפשרות מעקב כמעט רציף אחר תנועת אזרחים, ולטענת בית המשפט אין להצדיק פגיעה כזו באמצעות נימוק של יעילות מנהלית בלבד. החובה להסדרה חקיקתית מוטלת על המדינה.

בממד הכלכלי, פסק הדין מאיר את תלותה של מערכת האכיפה העירונית בטכנולוגיות דיגיטליות. על פי נתוני הכנסת, עיריית תל אביב הפיקה בשנת 2023 הכנסות של כ־282 מיליון שקלים מדוחות חניה. העירייה אינה מפרסמת מהו שיעור הדוחות המבוססים על LPR, ונדרשה בקשת חופש מידע לקבלת נתונים.

שאלה מורכבת מתעוררת ביחס לדוחות העבר שניתנו ושולמו במשך שנים. לפי ההיגיון המשפטי העולה מפסק הדין, ניתן לטעון כי קנסות שהופקו ללא סמכות אינם תקפים. מאידך, רשויות מקומיות אינן צפויות למהר להשיב כספים, והנושא עשוי להידרש להכרעת ערכאות גבוהות אם אזרחים יאתגרו את הסמכות.

המצב הנוכחי משאיר את הרשויות בבעייתיות כפולה: מצד אחד הסיכון לאובדן הכנסות עתידי, ומצד שני שאלות פתוחות בנוגע לדוחות שכבר ניתנו. עד להסדרה בחקיקה או לקביעה עליונה, הרשויות ממשיכות לפעול לפי הנחיותיהן הפנימיות ועמדתן כי הן פועלות במסגרת הדין הקיים.

מעיריית תל אביב נמסר כי אכיפת עבירות החניה בעיר מתבצעת על פי הדין ובהתאם להנחיות משרד הפנים, וכי לעירייה עומדת הסמכות להשתמש במצלמות במסגרת זו. עוד צוין כי "העירייה תמשיך לפעול ולאכוף כנהוג".

בית המשפט המחוזי קובע: הפעלת מצלמות חכמות לאכיפת חניה - לא חוקית