פרויקט כיכר המדינה ישלם 45 מיליון במקום 135 מיליון שדרשה עיריית ת"א
- מגזין בית המשפט
- לפני 13 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דן במחלוקת רחבת־היקף סביב חיובי היטל ההשבחה בפרויקט היוקרתי ביותר בישראל – מתחם כיכר המדינה. הוועדה המקומית דרשה תחילה 135 מיליון שקל, על רקע תכנון שהעלה את מספר הקומות מ־29 ל־40 והגדיל משמעותית את זכויות הבנייה.
השופט אילן צור, מן הבולטים בתחום דיני התכנון והבנייה, פרסם פסק דין מנומק היטב, היורד לעומקן של טענות הצדדים. צור בחן בקפידה את הרקע התכנוני, את המחלוקות השמאיות ואת עמדות כלל הגורמים, והציג ניתוח מובנה וברור, המבהיר את מכלול השיקולים שהובילו להכרעה הסופית.
ואולם ההיטל הספציפי שנבחן בערעורים נבע מהשפעות תכנית 2500ב, ובעיקר מביטול המנהרה ומהוספת שטחי השירות, ולא מהגדלת מספר הקומות שנקבעה בתכנית 2500א.
מדובר במקרקעין ייחודיים במרכז תל אביב, המהווים את המעגל הפנימי של כיכר המדינה. במשך שנים התאגדו 270 בעלי קרקע פרטיים כדי לקדם בנייה עצמית של 453 יחידות דיור. מבנה הבעלות המפוצל, היקף המגרש והיוקרה יוצאת הדופן הפכו כל החלטה תכנונית לרגישה ובעלת השלכות רחבות.
פסק הדין מתאר את ההתפתחות התכנונית, לרבות תכנית 2500א משנת 2013, שהסבה שטחי מסחר למגורים, הגדילה את מספר הקומות ל־40 והרחיבה את מספר יחידות הדיור מ־387 ל־453. תכנית זו יצרה מסגרת חדשה לזכויות הבנייה, ששימשה בסיס למחלוקת שהתעצמה לאחר אישור תכנית 2500ב המאוחרת.
הערעורים התמקדו בתכנית 2500ב, שאושרה בשנת 2018 וכללה ביטול מנהרה שתוכננה מתחת לרחוב ז’בוטינסקי והוספת 5,987 מ"ר של שטחי שירות. המערערים טענו כי אין מדובר בהשבחה וכי ביטול המנהרה אינו משפר את ערך הקרקע בפרויקט יוקרתי שכבר נהנה מתכנון משופר ומוגדר מראש.
לטענת המערערים, הוועדה המקומית לא הציגה הוכחה לקיצור לוחות הזמנים או לחיסכון בביצוע, ולא הראתה כי תוספת השטחים מהווה יתרון כלכלי ממשי. עוד טענו כי היקף שטחי השירות שנוספו היה מגיע להם ממילא מכוח הדין, ולכן אינו מצדיק חיוב נוסף של עשרות מיליוני שקלים.
מנגד טענה הוועדה המקומית כי ביטול המנהרה מפחית חסמים תכנוניים, מגביר ודאות ומצמצם עיכובים בפרויקט מורכב, וכי תוספת השטחים נועדה להתאמת המבנה האדריכלי הספירלי ואינה קשורה למרחבים מוגנים בלבד. ועדת הערר קיבלה עמדה זו ואימצה את חוות דעת השמאי המייעץ במלואה.
בסיום קבע השופט צור כי הערעורים נדחים וכי השומה הסופית עומדת על 45 מיליון שקל בלבד, במקום 135 מיליון שקל. הוא דחה את דרישת המערערים לתשלום ריבית פיגורים, מאחר שהסכומים היו שנויים במחלוקת ולא הוחזקו בניגוד להחלטה חלוטה. נחלת אחים חויבה בהוצאות ושכר טרחה בסך 30,000 שקל.
תגובות