top of page

ביהמ"ש המחוזי גזר 6 שנות מאסר על עורך דין בעקבות הפקרה מזעזעת

  • תמונת הסופר/ת: מגזין בית המשפט
    מגזין בית המשפט
  • לפני 3 ימים
  • זמן קריאה 2 דקות
ree

בית המשפט המחוזי בחיפה גזר 6 שנות מאסר בפועל על עורך הדין ראפע אסלאן, בן 32 מנהריה, שהורשע בגרימת מוות ברשלנות ובהפקרת סגן עמית איטח מקיבוץ אדמית. התאונה התרחשה בלילה שבין 5 ל־6 בפברואר 2022 סמוך למושב יערה שבגליל העליון.


התיק נדון בפני השופט אמיר טובי (בצילום) מבית המשפט המחוזי בחיפה. על פי הכרעת הדין, עו״ד אסלאן, בנו של איש העסקים פייסל הגדול, פגע ברכב שבו נסעו סרן איטח ושני חבריה, חיילים מקיבוץ אילון, ולאחר מכן עזב את המקום מבלי להזעיק עזרה. השופט הדגיש כי מדובר בעבירות חמורות שהסתיימו באובדן חיי אדם.


בנוסף למאסר בפועל נגזרו על אסלאן 18 חודשי מאסר על תנאי, פיצוי בסך 150,000 שקלים לעיזבון המנוחה, 100,000 שקלים לכל אחד משני הפצועים ופסילת רישיון נהיגה ל־12 שנים. בפסק הדין ציין השופט כי חומרת המעשים מתבטאת לא רק בתוצאה, אלא גם בהתנהגות שלאחר התאונה.


בהכרעת הדין כתב השופט כי “הוא עמד והתבונן במעשה סביבו כאילו הדבר אינו נוגע לו. זמן קצר לאחר מכן טען בפני שוטרת כי אחיו נאסר נהג”. עוד צוין כי אסלאן נמלט בבוקר שלאחר התאונה לג'נין והסגיר את עצמו רק לאחר כחודש באמצעות סנגורו.


התביעה טענה כי אסלאן נסע במהירות הגבוהה ביותר ב־30 קמ״ש מהמותר באותו קטע כביש, וכאשר הגיע לעקומה סטה לנתיב הנגדי והתנגש ברכב שבו נסעה המנוחה. עוד נטען כי עמד בצד הדרך מבלי לסייע ונמלט מהמקום באמצעות אחד ממכריו.


במהלך המשפט טען אסלאן כי לא הוא נהג ברכב אלא אחיו נאסר, אולם בית המשפט דחה את גרסתו וקבע כי אין לה אחיזה בראיות. השופט טובי ציין כי הנאשם בחר לשתוק, להימלט ולהימנע מלקיחת אחריות. גרסתו הוכרה כשקרית, מופרכת וחסרת בסיס עובדתי.


השופט הוסיף כי “הנאשם עשה עליי רושם שלילי ביותר. גרסתו שקר מתחילתה ועד סופה. הוא עמד ושיקר מבלי להניד עפעף, וגרסתו מהווה עלבון לאינטליגנציה ולהיגיון”. בית המשפט הדגיש את חומרת המעשים ואת היעדר חרטתו של אסלאן לאחר האירוע הקטלני.


במהלך גזר הדין הוצגו עדויות בני משפחתה של סגן עמית איטח. אמה, תמי, שיתפה בכאב: “היינו משפחה מאושרת, לא היה חסר לנו כלום והיה לנו כל כך טוב, אבל שנייה של חוסר אחריות הרגה לנו את כל המשפחה”. דבריה ביטאו את ממדי האובדן והכאב שנותרו מאחור.


 
 
 

תגובות


bottom of page