הפרת התחייבות יקרה: ביהמ"ש חייב חברה קבלנית לשלם 320 אלף ש"ח
- מגזין בית המשפט
- 1 באוק׳
- זמן קריאה 2 דקות
בית משפט השלום ברמלה קיבל לאחרונה תביעה שהוגשה בעקבות איחור ממושך במסירת דירה חדשה וליקויים מהותיים שהתגלו בנכס. פסק הדין מהווה תזכורת נוספת לחשיבות עמידתן של חברות יזמיות בלוחות הזמנים ובסטנדרטים שהובטחו לרוכשים, ומבהיר כי בתי המשפט לא יקלו ראש בהפרת חובות כלפי צרכנים.
הדיון התקיים בפני השופט זיוון אלימי (בצילום). על רקע עומס התיקים הרב בבתי המשפט בחן השופט בקפדנות כל טענה וכל ראיה לגופה, ולבסוף נתן פסק דין מקיף ומנומק. "אין מדובר בפגם טכני או בזוטי דברים", כתב השופט, "אלא בהפרה יסודית של חובות חוזיות שמן הראוי לתת עליהן את הדעת ולהטיל את מלוא האחריות על הגורם שהפר אותן".
על פי כתב התביעה, קורל שכטר התקשרה עם חברת א.א. בנין עדי עד השקעות נדלן בע"מ לרכישת דירה חדשה, תוך התחייבות למסירה במועד קבוע מראש. בפועל, הדירה נמסרה באיחור של חודשים ארוכים, ולדברי הרוכשת לא הייתה ראויה למגורים עקב שורה של ליקויים הנדסיים ותכנוניים שהתגלו עם קבלתה. היא עתרה לפיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו לה, לרבות עלות שכר דירה חלופי, הפסדים כספיים, עוגמת נפש וליקויים שנדרשו לתיקון.
החברה הנתבעת טענה כי האיחור במסירה נגרם מנסיבות חיצוניות שלא היו בשליטתה, ובהן עיכובים מצד רשויות הרישוי וספקים חיצוניים. עוד נטען כי הליקויים בדירה הם שוליים ונמצאים בתחום הסביר והמקובל בענף הבנייה, וכי היא פעלה במהירות ובתום לב לתיקונם עם פניית הרוכשת. לשיטתה, אין מקום לפסוק פיצויים בסכומים שנדרשו בכתב התביעה.
השופט אלימי דחה את עמדת החברה וקבע כי "אין מדובר בעיכוב נסיבתי שאינו בשליטתה של הנתבעת, אלא באיחור מתמשך ובלתי מוסבר המהווה הפרה יסודית של החוזה". בית המשפט עמד על כך שהנתבעת לא הציגה תיעוד מספק באשר לניסיונותיה למנוע את העיכובים או למזער את נזקיהם לרוכשת, ואף לא הוכיחה כי נקטה צעדים ממשיים לתיקון הליקויים במועד.
עוד קבע בית המשפט כי רוכשי דירות זכאים לסטנדרט גבוה של מסירה ולביצוע חוזים באופן מלא. "אין זה מתקבל על הדעת כי רוכש דירה ישלם ממיטב כספו וימצא את עצמו ממתין חודשים ארוכים לדירה שאינה ראויה למגורים", ציין השופט בפסק הדין, והוסיף כי "הפרות חוזיות מסוג זה מערערות את אמון הציבור בענף הנדל"ן כולו ומחייבות תגובה שיפוטית הולמת".
בסיכומו של דבר, פסק בית המשפט כי התביעה מוצדקת ברובה המכריע וחייב את החברה לשלם לרוכשת פיצוי כולל בסך של 318,762 שקל. סכום זה כולל פיצוי בגין איחור במסירה בסך של 253,060 שקל, פיצוי בגין ליקויי בנייה בסך של 9,539 שקל, החזר אגרת בית משפט בסך של 8,963 שקל, שכר טרחת עורך דין בסך של 47,200 שקל וכן החזר מלא עבור חוות דעת המומחים שהוגשו בתיק.
בית המשפט הדגיש כי הסכום שנפסק משקף את מלוא הנזקים שנגרמו לתובעת, לרבות הנזקים הכלכליים הישירים, עוגמת הנפש, העלויות הנוספות והצורך בהרתעת יזמים מהתנהלות דומה בעתיד.
תגובות