כונסת נכסים ביקשה 2 מיליון שקל, והרשם קבע כי הסכום לא סביר

מאת: שלמה בן ברוך,

תיק הוצאה לפועל שנפתח בשנת 2020 בעקבות חובות כבדים של חייב הוביל למימוש אחד הנכסים הפרטיים היקרים ביותר שנדונו לאחרונה ברשות האכיפה והגבייה. מדובר בבית מגורים שערכו הוערך תחילה בכ־20.5 מיליון שקל, כאשר החייב מצדו הציג חוות דעת נגדית גבוהה יותר, כ־27 מיליון שקל.

ההליך הובא להכרעתו של הרשם אוהד אשר (בצילום), שבחן את נסיבות המקרה ואת דרישת השכר שהוגשה לאחר השלמת המכירה. כשנתיים לאחר פתיחת התיק מונה כונס נכסים לטפל במימוש הבית, ובמהלך ספטמבר 2024 אושרה המכירה הסופית בתמורה לכ־24 מיליון שקל, סכום שאפשר סילוק משמעותי של חובות החייב והעברת כספים לנושים.

לאחר השלמת העסקה הוגשה בקשה לפסוק לכונסת הנכסים שכר טרחה בסך של כשני מיליון שקל בתוספת מע"מ. בבקשה נטען כי המימוש דרש ניהול הליך מורכב, פעולות שיווק, התמחרות, ניהול מו"מ מול רוכשים וליווי שלבי ההעברה, וכי בשל ערכו הגבוה של הנכס נדרש היקף עבודה נרחב מהרגיל.

הזוכה בתיק התנגד לבקשה וטען כי הדרישה חורגת מגבולות הסביר ואינה תואמת את חלקה האמיתי של הכונסת בהליך. לטענתו, מרבית הצעדים המהותיים כבר בוצעו טרם הצטרפותה, והיא פעלה רק בשלבים הסופיים שנמשכו חודשים ספורים עד להשלמת המכירה.

הכונסת השיבה כי תרומתה הייתה משמעותית, וכי היא זו שהובילה את ההליך לקו הסיום לאחר תקופה ארוכה של עיכובים. לדבריה, היא יזמה פרסום נרחב, ניהלה התמחרות, גיבשה את טיוטת הסכם המכר, פיקחה על השלמת התשלום ודאגה לסילוק חובות לרשות המקומית ולחברת החשמל.

הרשם אשר ציין בהחלטתו כי אמנם מדובר בנכס בעל ערך יוצא דופן המחייב אחריות רחבה, אך יש להביא בחשבון שההליך כבר היה בשל לקידום בעת הצטרפות הכונסת. לדבריו, מרבית המכשולים המשפטיים הוסרו קודם לכן, ולכן עיקר פעולותיה התמקדו בשלבים הסופיים של המכירה.

לסיכום, הרשם הבהיר כי השכר ייקבע תוך איזון בין תרומתה של הכונסת לניהול ההליך הסופי לבין העובדה שהצטרפה לתיק בשלב מתקדם יחסית, וכי החלטה סופית תתקבל בהתחשב בכלל הנסיבות והיקף העבודה בפועל.

בקשת שכר טרחה נדחתה: כונסת נכסים דרשה 2 מיליון שקל והרשם קבע כי הדרישה מוגזמת