ביקורת על עמידר: העליון אסר את פינוי האחים בני ה-60 מדירתם
- מגזין בית המשפט
- 3 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט העליון הפך את החלטתו של השופט דרור ארד-אילון מבית המשפט המחוזי מרכז, כאשר דן בערעור שהגישו שני אחים קשי יום בשנות השישים לחייהם נגד החלטת עמידר ומדינת ישראל לפנותם מדירת עמידר בה הם מתגוררים מזה עשרות שנים. הערעור נסב על פסק הדין של בית המשפט המחוזי, אשר דחה את עתירתם והורה על פינוים.
פסק הדין, שנכתב על ידי השופט יוסף אלרון ואליו הצטרפו השופטים אלכס שטיין וחאלד כבוב, בחן את נסיבות חייהם החריגות של המערערים ואת השתלשלות האירועים. נקבע כי האחים גדלו במעברה בגבעת שמואל, ולאחר מכן עברו בשנת 1978 להתגורר עם הוריהם בשתי דירות ציבוריות סמוכות, דירות 19 ו-20, שאוחדו לצורכי המשפחה. ההורים רכשו את דירה 20 והמשיכו לשכור את דירה 19 מעמידר. עם פטירת ההורים, דירה 20 חולקה בין יתר הילדים, והמערערים, שנותרו ללא חלק בירושה, המשיכו להתגורר בדירה 19.
המשיבות טענו כי מאחר שהוריהם היו בעלי דירה בעת פטירתם, אין למערערים זכאות למעמד של דיירים ממשיכים. בית המשפט המחוזי קיבל עמדה זו וקבע כי ההחלטה על פינוים התקבלה כדין. יחד עם זאת, הומלץ כי עמידר תבחן את זכאותם לדיור ציבורי בנסיבותיהם החריגות.
בערעור טענו האחים כי מדובר בשלילת זכויות בדיעבד, עשרות שנים לאחר שהמשיבה אפשרה להוריהם להתגורר בדירה. הם הדגישו את מצבם הבריאותי הקשה, כאשר אחד מהם סובל מנכות תפקודית מלאה והשני ממחלות כרוניות ומבעיות נפשיות, ואת העובדה שהם מתקיימים מקצבאות ביטוח לאומי בלבד. לדבריהם, פינוי הדירה משמעו השלכתם לרחוב.
בדיון שהתקיים באוקטובר 2024 הורה בית המשפט למשיבות למצוא פתרון מעשי ולהביא את עניינם של האחים בפני ועדת חריגים. המשיבות התחייבו לשקול מתן דיור חלופי או היתר להמשך מגוריהם במקום, אך בפועל הודיעו ביולי 2025 כי לא הביאו את הבקשה בפני הוועדה, בטענה לאי עמידה בתנאי הסף.
האחים טענו כי התנהלות זו מנוגדת להסכמה שניתנה בפני בית המשפט ומהווה חריגה מההתחייבות לבדוק את בקשתם לגופה. אלרון ציין כי הדעת אינה נוחה מהתנהלות המשיבות, אשר יצרו מצג של בחינה פרטנית אך נמנעו מלקיימה, תוך התעלמות מהשלכותיה החמורות על המערערים.
השופט אלרון עמד על כך ששלילת קורת גג לאחר חמישים שנות מגורים היא מהלך הרסני, במיוחד כשמדובר באנשים במצב בריאותי וחברתי כה קשה. בית המשפט הדגיש כי דירת עמידר אינה רק מקום מגורים אלא תשתית לחיים יציבים, וכי נטילתה בשלב זה עלולה לשמוט את הקרקע תחת רגלי המערערים.
בסיום פסק הדין נקבע כי על המשיבות לפעול בהתאם להסכמות שהושגו בדיון ולהביא את עניינם של האחים בפני ועדת חריגים, אשר תידרש לשקול את מכלול נסיבותיהם האישיות והתקופה הממושכת שבה התגוררו בדירה. המשיבות נדרשו להגיש הודעה מעדכנת לבית המשפט בתוך שישים יום.
תגובות