בית הדין: בני זוג ששבו מרילוקיישן יקבלו החזר מהביטוח הלאומי על גבייה מיותרת

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב פסק לאחרונה לטובת בני זוג ישראלים ששבו לארץ לאחר תקופת רילוקיישן, והורה לביטוח הלאומי להשיב לידיהם את דמי הביטוח שנגבו מהם בגין הכנסות שהופקו בחו"ל. על פי פסק הדין, אין לראותם כתושבי ישראל בשנת 2019, ולפיכך לא היו חייבים בתשלום דמי ביטוח לאומי באותה תקופה.

ההליך התברר בפני נשיאת בית הדין, השופטת הדסה יהלום, אשר קיבלה את עמדת התובעים במלואה. השופטת קבעה כי בהתאם למבחן "מרכז החיים", בני הזוג לא היו תושבי ישראל בשנת המס שבמחלוקת, ועל כן לא ניתן לחייבם בדמי ביטוח עבור הכנסות מחוץ לישראל. פסק הדין התבסס על ניתוח ההיבטים האובייקטיביים והסובייקטיביים של הזיקה לישראל, כמתחייב מהפסיקה.

על פי עובדות התיק, התובעים נישאו בנישואין אזרחיים בחו"ל, ובשנת 2018 עזבו את ישראל לטובת מגורים באירלנד. לצורך כך התפטרו ממקומות עבודתם, סיימו חוזה שכירות בישראל, רכשו דירה באירלנד ופתחו שם חשבון בנק. במהלך שהותם מחוץ לישראל, שילמו דמי ביטוח לאומי בשיעור מינימלי בלבד, לדבריהם – לשם שמירה כללית על זכויות עתידיות, ועל פי המלצת משפחה.

למרות זאת, בשנת 2019 הוציאה המוסד לביטוח לאומי שומות לחיוב בדמי ביטוח בגין ההכנסות שהפיקו התובעים באירלנד. בהיעדר ברירה, הגיעו בני הזוג להסדר עם הביטוח הלאומי ושילמו את הסכומים שנדרשו. בשנת 2021, עם שובם לישראל בעקבות מגפת הקורונה ומצב בריאותי של בני משפחה, הגישו את התביעה להשבת הכספים.

לטענתם, בשנת 2019 לא ניתן היה לראות בהם תושבי ישראל – הן משום ששהו בארץ ימים בודדים בלבד, והן משום שלא קיבלו שירותים רפואיים או סוציאליים בארץ, למעט חיסון קורונה. לדבריהם, כוונתם הייתה להשתקע באירלנד לצמיתות, והחזרה הייתה אירוע בלתי צפוי שלא תוכנן מראש.

מנגד טען המוסד לביטוח לאומי כי מדובר בעזיבה זמנית בלבד למשך שלוש שנים, שלא ניתקה את זיקתם לישראל. עוד נטען כי התשלום המינימלי ששולם לביטוח הלאומי מהווה הוכחה להכרה בתושבות ישראלית.

אלא שהשופטת יהלום דחתה את עמדת הביטוח הלאומי. בפסק הדין נקבע כי התובעים ניתקו בפועל את זיקתם לישראל – הן במובן האובייקטיבי (מקום מגורים, עבודה וניהול חיי שגרה), והן במובן הסובייקטיבי (כוונה להתנתק מישראל). "העובדה שרכשו דירה באירלנד, אל מול סיום חוזה שכירות בישראל, מעידה על כוונה ברורה להשתקע באירלנד", נכתב.

לעניין משך השהות בחו"ל, בית הדין ציין כי אף שמדובר בתקופה שאינה ארוכה במיוחד, יש לבחון את הנסיבות בזמן אמת. "התרשמותנו היא שבזמן הרלוונטי כוונת התובעים הייתה לרילוקיישן ארוך טווח, אם לא לצמיתות", קבעה השופטת. משכך, נקבע כי לא התקיימה תושבות ישראלית ואין מקום לחייב את ההכנסות שהופקו באירלנד.

בסיכומו של דבר, התביעה התקבלה, ובית הדין הורה לביטוח הלאומי להשיב לתובעים את מלוא דמי הביטוח שנגבו מהם לשווא.