השופטת אסתר ז'יטניצקי (רקובר) נחשבת לאחת השופטות הוותיקות בבית המשפט השלום לענייני משפחה בתל־אביב. היא מונתה לשופטת בבית המשפט השלום בתל-אביב בשנת 2009 ולפני כן ניהלה משרד מצליח לעריכת דין בתחום האזרחי. ניסיונה המקצועי בא לידי ביטוי באיזון שהיא עורכת בין התובע לנתבע – ולעובדה כי היא לא נותנת לרטוריקה של הצדדים לטשטש את עובדות המקרה.
היא נחשבת לשופטת מקצועית מאוד, ככזו שבוחנת כל מקרה לגופו, ולכן לא ניתן לדעת מראש מה תהיה ההכרעה. מטרתה היא אחת: לבחון את העובדות לגופן ולהכריע לפי הדין. נסיבות שונות שאינן מן העניין לא מסיטות אותה ממטרתה.
כך למשל, פסקה הסדרי שהות בין אב לילדיו אשר הורחבו בניגוד לרצונו כדי לחלוק את נטל הטיפול בבן חולה הסוכרת. "שני ההורים צריכים לחלוק במטלה שאינה קלה". האב התנגד וביקש להתראות עם ילדיו פעם אחת באמצע השבוע ובסופי שבוע לסירוגין עד מוצ"ש. הוא טען שאי אפשר לכפות עליו הסדרי שהות בניגוד לרצונו והסביר שבניגוד לאם שעובדת מהבית וגמישה בשעות, הוא עובד במשרה שכרוכה בשעות ארוכות ובנסיעות ברחבי הארץ, ומקור הפרנסה שלו ייפגע אם יצטרך לטפל בילדיו יותר.
במקרים אחרים, נכדתה של קשישה חתמה מולה על הסכם לרכישת דירתה ששווה כיום 4 מיליון שקל, בתמורה ל-350 אלף שקל, אך לא שילמה בפועל דבר. לאחר מות הקשישה החליפה מנעול ונכנסה לגור בדירה ועורך דינה רשם אותה על שמה בטאבו. בית המשפט ביטל את הפעולות הללו.
בן שנמסר לאימוץ רצה להכיר את משפחתו הביולוגית, אך הם מסרבים לחשוף את פרטיהם. השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר קראה לשנות את נוהלי הפרטיות של הורים שמוסרים ילד לאימוץ.
במהלך עשור השנים שהשופטת ז'יטניצקי (רקובר) משמשת בתור שופטת, ניכר שעניינו של האזרח הנפגע עומד בראש מעייניה. אין זה אומר כי כל תביעת סרק מתקבלת אך גם במקרים בהם טועה התובע בטענותיו, היא מציגה לו את הדרכים החלופיות בהן כדאי לא לנקוט כדי שלא יבזבז את משאביו ואת משאבי בית המשפט.
מגזין בית המשפט מצטרף לתקווה ששופטים כמוה ימצאו את עצמם מקודמים – בעיקר כי מגיע לנו, הציבור, שופטים כאלו.
שופטת רעה שעוד נלך לתקשורת עליה היא לא מבינה איזה נזק עשתה לי ואני לא אשתוק שכל מדינת ישראל תדע מי היא
זה נקרא כמו כתבה מוזמנת ולא מאוזנת . נו...