השופטת רוזן-עוזר דחתה את מרבית התביעה בפרשת קריסת דורי בנייה – סך 500 מיליון ש"ח

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה באחרונה את עיקר רכיבי התביעה בהיקף של כחצי מיליארד ש"ח, שהגיש הנאמן לחברת דורי בנייה נגד בעלי השליטה, הדירקטורים ונושאי המשרה לשעבר, בטענה כי מחדליהם הובילו לקריסתה של החברה. את פסק הדין כתבה השופטת מיכל רוזן-עוזר, אשר בחנה בקפידה את טענות הצדדים וקבעה, כי מרבית עילות התביעה התיישנו. עם זאת, הותירה השופטת את ההליך תלוי ועומד כנגד מספר מצומצם של נתבעים, ובראשם בעל השליטה לשעבר, עמוס לוזון.

לטענת הנאמן, קריסתה של דורי בשנת 2019 והותרת חובות בסך 758 מיליון ש"ח, נגרמו כתוצאה מהתנהלות פסולה בשלוש תקופות עיקריות: עד למחצית שנת 2014, עת התגלו סטיות מהותיות בדוחות החברה; עד למכירת השליטה לקבוצת לוזון בראשית 2016; והתקופה שקדמה לקריסה עצמה. כן נטען, כי אף לאחר העברת השליטה, לא ננקטו צעדים לתיקון הליקויים.

מנגד, טענו מרבית הנתבעים כי יש לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות. השופטת רוזן-עוזר קיבלה טענה זו ביחס לרבים מהם, בקובעה כי מדובר בעילות תביעה אשר נולדו שנים רבות עובר להגשת ההליך, וכי לא הוכח קיומו של אירוע מעכב או מאריך את תקופת ההתיישנות.

עוד נקבע בפסק הדין, כי עוולת "מעשה נמשך" לא מתקיימת בנסיבות העניין, שכן מדובר במעשים שונים, שבוצעו בתקופות מובחנות. השופטת הבהירה כי עצם הימשכות הכשלים לאורך זמן אינה הופכת את ההפרות הנפרדות לעילה אחת מאוחדת.

עם זאת, נקבע כי ביחס לבעל השליטה האחרון ונושאי משרה מתקופתו – ובהם לוזון ובני משפחתו – קיימת עילה לכאורה לבירור נוסף, וזאת בגין מחדלים שנעשו בתקופה השלישית. השופטת רוזן-עוזר הדגישה כי נדרש בירור עובדתי מעמיק בשאלת אחריותם להמשך המצב ששרר בחברה, ולהעדר נקיטת צעדים לתיקון.

בנוסף, דחתה השופטת את הטענה לפיה נעלמו מעיניהם של התובעים העובדות המהותיות עד לקריסה, בקובעה כי מדובר בחברה ציבורית, ולפחות חלק מהמידע היה גלוי או נגיש לבעלי עניין כבר בשלב מוקדם.

פסק הדין קובע, כי דורי חויבה לשלם הוצאות משפט בסך 330,000 ש"ח, ואילו חלק מהנתבעים אשר טענותיהם נדחו, חויבו להשיב לה הוצאות בסך 120,000 ש"ח. השופטת רוזן-עוזר ציינה כי שאלת המשך ההליך נגד הנתבעים שנותרו תתברר לגופה.

לסיכום, השופטת רוזן-עוזר, אשר נחשבת למעמיקה ומדויקת בפסיקותיה הכלכליות, הדגישה את חשיבות ההבחנה בין עילות שהתיישנו לבין הצורך בבירור טענות כלפי בעלי תפקידים אשר ניהלו את החברה בתקופה שקדמה לקריסתה. בכך שירטטה מסגרת ברורה להמשך הדיון.