הבעל ביקש לשלול מפרודתו זכויות בקרקע שעליה נבנה ביתם – מה קבע בית המשפט?

מאת: שלמה בוצ'צ'ו

בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה דחה לאחרונה תביעה שהגיש גבר נגד פרודתו, במסגרתה ביקש להחריג את הקרקע שעליה נבנה ביתם המשותף מחלוקת הרכוש ביניהם. לטענתו, הקרקע הוענקה לו במתנה מאביו ואינה חלק מהרכוש המשותף. האישה טענה כי היא רשומה כבעלים של הקרקע וזכאית למחצית משוויה. ההליך נדון בפני השופטת אפרת ונקרט (בצילום), אשר הכריעה כי הקרקע תיכלל במסת הנכסים המשותפים של בני הזוג.

בני הזוג חיו יחד שנים רבות עד לפתיחת הליכי הגירושין בשנת 2018. במסגרת תביעת איזון המשאבים, הבעל ביקש להחריג את הקרקע מהחלוקה בטענה כי מדובר בנכס שקיבל מאביו כמתנה משפחתית. מנגד, האישה הציגה את הרישום הרשמי במינהל מקרקעי ישראל, שבו מופיעה הקרקע בבעלות משותפת של שניהם.

השופטת אפרת ונקרט דחתה את טענות הבעל וקבעה כי רישום הזכויות במינהל מקרקעי ישראל מהווה ראיה מכרעת לכך שהקרקע בבעלות שני בני הזוג. "ממסמכי המינהל עולה כי הזכויות נרשמו על שמם באופן שווה", ציינה השופטת בפסק דינה. בנוסף, נקבע כי הבעל לא הציג כל ראיה לכך שהזכויות שנרשמו על שם האישה מתייחסות למבנה בלבד ולא לקרקע עצמה.

בית המשפט ציין כי גם אילו האישה לא הייתה רשומה כבעלת זכויות בקרקע, ניתן היה להכיר בזכויותיה על פי הלכת השיתוף הספציפי. השופטת ונקרט הדגישה כי תקופת הנישואין הארוכה, הולדת הילדים וההשקעה המשותפת בבית המגורים מהווים אינדיקציה ברורה לכוונת הצדדים לשיתוף בנכס.

בהתאם להכרעה, הקרקע שעליה נבנה הבית תיכלל במסת הרכוש המשותף ותתחלק בין בני הזוג. כתוצאה מכך, הבעל יצטרך לפצות את האישה או להעביר לה מחצית מזכויות הקרקע.

בפסק הדין צוין כי רישום נכסים משפיע באופן מהותי על חלוקת הרכוש במקרה של פרידה, וכי טענה למתנה משפחתית חייבת להיות מגובה במסמכים ברורים.