אולם 207 בבית המשפט לתעבורה בבת ים, קומה שנייה. הדלתות נטרקות שוב ושוב, עורכי דין נאבקים על כל מילה, נאשמים מחכים בדריכות לשמוע את גורלם, והשופט שי שלהבת (בצילום) עובד ללא הפסקה. הוא מתנהל בין התיקים במיומנות של מי שמכיר כל פרט, כל סעיף בחוק, אך גם את הפן האנושי שמאחורי כל תיק.
בין עבירות של נהיגה בשכרות, פסילות רישיון ועבירות תעבורה קלות יחסית – לפתע הכל נעצר. הדרמה של היום מגיעה לשיאה: גזר הדין בפרשת התאונה הקטלנית שבה נהרגה קארין אל-צפון, צעירה בת 17 וחצי.
האווירה באולם משתנה. זה כבר לא עוד תיק שגרתי. כולם מרגישים זאת – מעורכי הדין ועד השופט עצמו, שמניח את שאר התיקים בצד ומתרכז בתיק הזה במלוא כובד הראש. משפחתה של קארין יושבת ללא תזוזה, רק עיניהם מביעות את מה שמילים אינן מסוגלות לתאר. הרגע הדרמטי של היום, אולי של השבוע כולו, מתרחש כאן ועכשיו, כאשר הצדק והכאב מתנגשים זה בזה.
התביעה טוענת כי מדובר בתאונה שנגרמה כתוצאה משילוב קטלני של רשלנות ונהיגה תחת השפעת סם מסוכן. על פי כתב האישום המתוקן, אלדד גולצפארב, צעיר בן 21, נסע על אופנועו בכביש 1, כשהוא מרכיב את קארין מאחור. הוא נהג במהירות גבוהה ולא התאים את רכיבתו לעקומה חדה בדרך. בדמו נמצאו שרידי קוקאין, דבר המעיד על כך שהיה תחת השפעת סם בעת התאונה. כשהגיע לסיבוב, סטה שמאלה, החליק והתרסק על מעקה הבטיחות. המכה העיפה את קארין מהאופנוע אל מחסום ההפרדה, והיא נהרגה במקום.
באולם שוררת דממה. משפחתה של קארין יושבת ללא תזוזה, רק העיניים מדברות. במהלך הדיון, האב, קם לפתע. הוא מנסה לדבר בקול יציב אך נשבר: "חשבתי שאדם שנוסע כמו מטורף עם אופנוע, מסומם, יקבל עונש קשה יותר. הוא ייצא בעוד חצי שנה מבית הסוהר על התנהגות טובה, ולנו הוא גמר את החיים". גם השופט שלהבת, שמכיר היטב את כובד ההכרעה בתיקים מסוג זה, מנסה לשמור על איזון בין הכאב האנושי לבין גזירת הדין על פי החוק.
לבסוף, גזר הדין ניתן. השופט גוזר על גולצפארב 12 חודשי מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, 12 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים על גרימת מוות ברשלנות, שישה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים על נהיגה בשכרות, פסילת רישיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים על תנאי לשלוש שנים, וכן פיצוי להורי המנוחה בסכום של 25,000 ש"ח. ההורים שומעים את גזר הדין, אך נותרו באולם ללא תזוזה. האם לוחשת: "הוא גמר לה את החיים, אבל מי יחזיר לנו אותה?"
אמא של המנוחה, הקריאה מהכתב דברים שהכינה מראש והציגה תמונות של בתה. היא פרטה כי המנוחה רכשה רכב בצבע לבן שהיה האהוב עליה, שאפה ללמוד אדריכלות ועיצוב פנים, השיגה את מטרותיה ורק דבר אחד לא קיבלה- חייה.
האווירה הכבדה נמשכת זמן רב, והשופט שלהבת ממשיך בעבודתו. התיקים נערמים, עורכי הדין ממשיכים להיכנס ולצאת, ואולם 207 חוזר לפעילות השגרתית – עד שמגיע תיק נוסף שמעורר עניין: מדינת ישראל נגד יוסף סעדון. הנאשם, שף מוכר העובד במוסד ביטחוני, נתפס נוהג בשכרות. פרקליטו מבקש לדחות את הפקדת הרישיון עד סוף אוקטובר, שכן סעדון עתיד לצאת לפנסיה בעוד כחצי שנה, ואם יפסיד את רישיונו כעת – יאבד גם את עבודתו ואת זכויותיו הפנסיוניות.
השופט מקשיב בקשב רב לכל הצדדים, תוך שהוא מאזין גם לטיעוני התביעה, המתנגדת לדחייה בטענה שנהיגה בשכרות היא עבירה חמורה שאין להקל בה ראש.
לבסוף, השופט מחליט לאזן בין שני הצדדים. הוא גוזר על סעדון 11 חודשי פסילת רישיון בפועל, אך מאפשר לו להפקידו רק ב-30 באוקטובר, זאת מתוך הבנה למצבו האישי והתעסוקתי. בנוסף, גוזר עליו קנס בסך 1,500 ₪ ו- 180 שעות של"צ שיבוצעו בהיכל הספורט בראשון לציון.
התיקים ממשיכים להגיע, השופט שלהבת קופץ מתיק לתיק, מקשיב לכל נאשם ולכל עורך דין כאילו זה התיק הראשון שהוא דן בו היום. הוא חד, ממוקד, שומר על סדר יום קפדני, אך ניכר שהוא גם מבין את המורכבות האנושית שמאחורי כל מקרה. אין ספק, מדובר ביום ארוך ומתיש – אבל הוא רחוק מלהסתיים.
השעות חולפות, האולם עדיין מלא. נאשמים ממתינים לתורם, עורכי דין אוספים מסמכים, והשופט שלהבת ממשיך לעבוד כאילו כל תיק הוא הראשון שלו היום. יום נוסף של דין וצדק, יום נוסף שבו גורלות מוכרעים בתוך אולם בית המשפט – לעיתים ברחמים, ולעיתים ללא רחמים כלל.
שתיים עשרה חודשי מאסר בפועל לאדם שהרכיב קטינה על אופנוע שהוא תחת סמים. זה מערכת המשפט שלנו לא יאמן. הגיע הזמן שהמחוקק והמדינה ההזויה הזאת יתחילו להכניס אנשים למאסרים ממושכים גם על תאונות דרכים כאלו. בנהיגתו ובהתנהגותו הוא הרג ילדה. מאסר של עשר עד חמש עשרה שנה ימנעו מקרים כאלו מלחזור כי אדם יחשוב פעמיים אם לבצע זאת. לכן לא מובן לי מה אתם גאים בלפרסם פה את הפסק דין שהוא בושה למדינה הזו. כמובן כנראה השופט לא אשם כי הוא מוגבל בחוק לפסיקה אבל עדיין זה בושה.