שחקנית תובעת לאסור על גילה אלמגור לעלות על במת התיאטרון

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט המחוזי בתל אביב דן בבקשה תקיפה, שהגישה השחקנית דפנה דן נגד גילה אלמגור. דן, שנטלה חלק בחזרות למחזה "האידיוטית", דרשה להוציא צו מניעה זמני, שיאסור על אלמגור להופיע בתפקיד ג’וזפה, ולאסור על התיאטרון ואחרים להעסיקה בתפקיד זה. הבקשה לוותה גם בדרישה לפיצוי כספי והחזר הוצאות משפט.

ההליך התקיים בפני השופט ד"ר יוסף מיכאל לם, אשר בחן בקפידה את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוגשו. כבר בפתח הדיון הבהיר כי השאלה המרכזית היא האם יש בסיס חוקי למנוע מתיאטרון להעסיק שחקנית אחרת בתפקיד שיועד למבקשת, כאשר לא נחתם חוזה מפורש. דן טענה כי עבדה עם ההפקה במשך כמעט חודשיים, וכי נודע לה על פיטוריה רק לאחר חזרה כללית שנערכה ב־30 בנובמבר.

הגרסאות לאירועים שהובילו לסיום ההתקשרות היו שונות בתכלית. דן סיפרה, כי מנהל ההפקה, מר פופוך, העיר לה בצורה פוגענית על כך שהביאה אורחים לצפות בחזרה, והבהירה לו, כי הפרעות מסוג זה עלולות להכעיס אותה. לדבריה, יומיים לאחר מכן נמסר לה על הפסקת עבודתה.

בשלב זה נכנס לתמונה גם תיאטרון "אהל". פופוך, ששימש כמנהל, העיד כי לא פנה אליה ישירות, אלא העיר להנהלה על נוכחות אורחים בניגוד להוראות. לטענתו, דן היא שאיימה עליו "בשתי סטירות לחי". עד נוסף, מר גבאי, חבר הנהלת התיאטרון, הצהיר כי הדיונים על החלפתה החלו עוד קודם לכן, בשל חוסר שביעות רצון מהמשחק שלה.

במסגרת בקשתה לבית המשפט, ביקשה דן לא רק את צווי המניעה, אלא גם פיצוי כספי, ריבית, שכר טרחת עורך דין, והכרה בכך שפיטוריה נעשו שלא כדין. היא הסתמכה על פסיקות זרות מפורסמות, בהן פסק הדין האנגלי לומלי נגד וגנר (1853), שעסק בזמרת שהתחייבה להופיע אך ורק בתיאטרון מסוים והפרה את ההסכם, ופסק הדין האמריקאי חאוויר נגד אלטגרסיה (1910), שעסק באמן שהתחייב להופיע במקום מסוים ונמנע ממנו להפר את ההסכם לטובת מקום אחר.

השופט לם ציין, כי במקצועות רבים ניתן לפצות אדם שפוטר באמצעות תשלום כספי בלבד, אך הדבר שונה כשמדובר באמן - שהצלחתו תלויה גם במוניטין ובהזדמנויות להופיע. עם זאת, הוא הבהיר, שהגנה מיוחדת כזו ניתנת רק אם יש הסכם כתוב וברור, שקובע במפורש שהתפקיד נשמר לשחקן מסוים ואסור להחליפו. במקרה של דן, לא נמצא הסכם כזה.

לאחר עיון בעדויות ובתצהירים, קבע השופט, כי לא ניתן לקבוע בשלב זה אם הפיטורים היו מוצדקים, אך ברור שאין עילה להוציא צו מניעה זמני. "הטענה כי הדבר היה ברור אינה מספיקה", כתב בהחלטתו, והוסיף: "נראה לי, איפוא, כי בשלב זה אין מקום להוציא צו מניעה, ולכן אני דוחה הבקשה".

כך הסתיים הפרק הראשון במאבק המשפטי הטעון בין שתי מהשחקניות הבולטות של הבמה הישראלית - פרשה ששילבה אמביציות, פגיעה במוניטין ושאלות עקרוניות על חופש אומנותי והתחייבות חוזית ב־30 בנובמבר 1962.

סערה בתיאטרון: : שחקנית נחושה להוריד את גילה אלמגור מהבמה