מבנה ברחוב ויצמן בנתניה הכולל 18 דירות הוכרז כמסוכן. בעלי הדירות החליטו ברוב של 10 מול 8 לערוך שיפוץ במרחב המשותף. הם חתמו על הסכם עם קבלן בסכום של כמיליון שקל. כל בעלי הדירות השתתפו במימון השיפוץ, למעט בעלי שתי דירות, שהתנגדו לשיפוץ.
כל אחד מהדיירים נדרש לשלם כ־53 אלף שקל. נציגות הבית המשותף (אנשי הוועד) פנתה למפקח על המקרקעין בנתניה כדי לחייב את הסרבנים להשתתף בתשלום. בתביעות טענו כי עבודות השיפוץ נחשבות ל"תחזוקה תקינה" ולכן לפי חוק המקרקעין, בעלי הדירות המסרבים נדרשים לשלם. בעלי הדירות המתנגדים טענו כי הוסכם לבצע רק שיפוץ ולא ושדרוג או שיפור, ושנציגות הבית הוסיפה שדרוגים מיותרים.
המפקח על רישום מקרקעין, ארז שטיינברג (בצילום) הבהיר כי החובה של בעל דירה להשתתף בהוצאות התחזוקה של הרכוש המשותף היא חובה מוחלטת שאינה ניתנת להתניה. הימנעות מתשלום או עיכוב בתשלום מצד דיירים עשויים להוביל לתוצאות חמורות, החל מירידה ברמת התחזוקה, סיכון ליציבות המבנה ולרכוש הדיירים, וכלה בהטלת נטל כלכלי על הדיירים האחרים הנאלצים לשאת בחלקו של בעל הדירה.
המפקח דחה את טענת בעלי הדירות המתנגדים שלפיה השיפוץ אינו נחשב כחלק מהחזקה תקינה המחייבת את בעלי הדירות. "החזקה תקינה" כוללת את שמירת הרכוש המשותף, כפי שהיה בעת גמר הבנייה וגם שיפורים שנעשו "בהסכמת בעלי הדירות".
הגדרה זו כוללת הוצאות לשיפור האסתטיקה של המבנה, ולא רק לתחזוקה בטיחותית. בפסיקה קיימת פרשנות רחבה למונח שנותנת משקל לרצון הרוב. המפקח ציין כי בעלי הדירות שסירבו להשתתף בהוצאות השיפוץ, גם לא משלמים את דמי הוועד השוטפים, מה שמטיל צל כבד על תום לבם וכנות טענותיהם. בעלי הדירות חויבו לשלם לא רק את הוצאות השיפוץ, אלה גם הוצאות משפט בסך 7,500 כל אחד.
コメント