top of page

ביהמ"ש המחוזי בחיפה קיבל את ערעורו של צעיר שאושפז במוסד לחולי נפש



בית המשפט המחוזי בחיפה מתח ביקורת חריפה על הוועדה הפסיכיאטרית של בית חולים פסיכיאטרי "שער מנשה", בעקבות אשפוזו הכפוי של גבר בן 25 במוסד לחולי נפש, אשר בוצע לטענתו בניגוד לנהלים. השופטת (בצילום) אספרנצה אלון אמרה כי על חברי הוועדות לשמור על כללי התנהגות הולמים.


בפני השופטת ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית שהתכנסה בבית החולים "שער מנשה" בה הוחלט על הארכת תוקף אשפוזו של המערער בחודש ימים.


לטענת הוועדה הפסיכיאטרית "המטופל עדיין שרוי במצב פסיכוטי, חסר כל תובנה להיותו חולה ולצורך בטיפול, בהיותו מחוץ לכותלי בית-החולים הוא משתמש בסמים, ומכתב ששלחו ההורים לוועדה, נטען כי הם מאד מפחדים ממנו ומבקשים שהוא ימשיך להיות מטופל במסגרת מוגנת ותומכת".


במהלך הדיון התברר כי מדובר בגבר, המוכר למערכת פסיכיאטרית מאשפוזים קודמים, רובם בכפיה, אשר מאובחן כלוקה בסכיזופרניה ובתחלואה כפולה של שימוש בסמים. בנוסף, אינו מקפיד על נטילת טיפול תרופתי וחוזר לשימוש בסמים.


בהמשך לדווח של בית החולים נטען על חוסר שיתוף פעולה ונראה כי המערער חשדן ומתוח. אך על רקע שיפור במצבו - בית החולים שקל לשחררו, משפחתו התנגדה וערערה בפני הוועדה הפסיכיאטרית.


הוריו של המטופל הופיעו בפני הוועדה והעידו על התנהגותו התוקפנית, האלימה, משליטת הטרור בבית, והבלתי צפויה. סיפרו כי בשבוע האחרון הגיעו לביקור וסילק אותם, ולאחר מכן סירב לדבר איתם בטלפון.  

ב"כ המערער מהלשכה לסיוע משפטי הגיש את הודעת הערעור, ובתמצית טען כי דין החלטת הוועדה הפסיכיאטרית להתבטל, שכן במהלך הדיון ולאחר העלאת טענות ב"כ על הפגמים בהליך האשפוז.


לטענת עורך הדין, כשיו"ר הוועדה הפסיכיאטרית התקשרה למנהלת מחלקת בית החולים ושאלה אותה שאלות מדוע הוארך האשפוז, היא ענתה לה "כי אלמלא התנגדות המשפחה הייתה משחררת אותו ולא הייתה משאירה אותו לאשפוז כפוי".


בנוסף ציינה המנהלת כי על אף שבתחילת אשפוזו היה המערער תוקפן אולם לאחרונה אין אירועים המעידים על תוקפנות. ובהמשך, כשנשאלה על מסוכנות פוטנציאלית מצד המערער השיבה כי היא לא רואה כזה כיום.


בית המשפט הדגיש כי מנהלת בית החולים אמרה מפורשות ולפי דעתה - הטיפול הנכון והראוי למערער הינו טיפול מרפאתי כפוי, וכי אלמלא בקשת המשפחה לא הייתה מבקשת שהוראת האשפוז תוארך. עוד עולה כי מנהלת בית החולים לא זיהתה כי מצד המערער קיים פוטנציאל למסוכנות מידית.


השופטת זזה בכיסאה בחוסר נוחות ואמרה כי "המקרה שבפניי הינו חריג שבחריגים. מנהלת בית החולים ממליצה בכתב להאריך את אשפוזו הכפוי של המערער בשלושה חודשים, תוך הערכת מסוכנותו של המערער לאחרים כגבוהה. ואילו בעל פה  ממליצה על שחרורו תחת הוראת טיפול מרפאתי כפוי, ותוך אמירה כי לא זיהתה מסוכנות פוטנציאלית מידית. נקל הדבר כי הערכותיה סותרים זה את זה".


עוד ציינה השופטת כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המורה על הארכת האשפוז בנתוניו הספציפיים של המערער אינה מאזנת כראוי את הזכויות והאינטרסים הנוגדים המוטלים על הכף, על פי החוק והפסיקה.  


לפני סיום, אמרה השופטת כי יש מקום לספק שהעלתה ב"כ המשיב ביחס לשיתוף הפעולה של המערער בהוראת טיפול.


סוף דבר, הערעור התקבל.

 

 

Comments


bottom of page