בג"ץ מצמצם את סמכות ביה"ד הרבני בסכסוכים בין ישראלים בחו"ל

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית הדין הרבני מוסמך לדון בעניינו של אזרח ישראלי שאינו מתגורר בישראל רק אם מתקיימת זיקה מהותית למדינה; עצם הימצאותו הפיזית בישראל בעת פתיחת ההליך אינה מספקת. כך פסק שופט בית המשפט העליון, יחיאל כשר (בצילום), במסגרת התערבות חריגה בהחלטת בית הדין הרבני הגדול.

ליבת המחלוקת עסקה בפרשנות סעיף 1 לחוק שיפוט בתי דין רבניים, הקובע כי: "ענייני נישואין וגירושין של יהודים בישראל, אזרחי המדינה או תושביה, יהיו בשיפוטם הייחודי של בתי דין רבניים". השאלה שנבחנה הייתה משמעות המונח "בישראל": האם הוא מחייב קיומה של זיקה ממשית למדינה, או שמא די באזרחות ישראלית ובנוכחות פיזית רגעית.

כשר מבהיר כי הסוגיה נוגעת בעיקר להיבטים הרכושיים של הליכי גירושין. בכל הנוגע לעצם הגירושין, המחוקק הרחיב לאורך השנים את סמכות בתי הדין, באופן המאפשר להם לדון גם בעניינם של אזרחים זרים, אם לאחד מבני הזוג קיימת זיקה כלשהי לישראל. הקושי מתעורר כאשר אחד מבני הזוג הוא אזרח ישראלי שאינו תושב, שכן תושבות כשלעצמה מהווה זיקה מספקת. עם זאת, קובע כשר, אין לראות בנוכחות פיזית בלבד תנאי המקנה סמכות שיפוטית.

ההכרעה נשענת על סקירה מקיפה של הרקע החקיקתי והפסיקה הקיימת, אף שעד כה לא ניתן פסק דין של בית המשפט העליון שהכריע מפורשות בסוגיה. כשר מפנה לפסק דין קודם של השופט מישאל חשין, שממנו עולה כי מדובר ב"יהודים שיש להם זיקה ראויה לישראל". נימוק נוסף מצוי בתיקון לחוק משנת 2005, שהקנה לבתי הדין סמכות שיפוט בינלאומית בענייני גירושין, בין היתר לצורך מניעת עגינות, ובכך הפחית את הצורך בפרשנות מרחיבה של סעיף 1.

גם משיקולי יעילות, מציין כשר, אין הצדקה לברר בישראל תביעות של מי שאין להם זיקה מספקת למדינה. פרשנות המסתפקת בנוכחות פיזית בלבד מרוקנת מתוכן את הדרישה ל"בישראל", שכן ממילא מדובר בברירת מחדל לצורך המצאת כתבי בי־דין. עוד נקבע כי אותה פרשנות תחול על שני הצדדים, כך שגם נתבע יוכל לטעון להעדר זיקה מספקת מצד התובע.

פסק הדין ניתן במסגרת סכסוך בין בני זוג שנישאו בישראל בשנת 1985, עברו כעבור זמן קצר להתגורר בבריטניה, ולפני כארבע שנים שב הבעל לישראל, בעוד האישה נותרה בבריטניה. עיקר רכושם מצוי בבריטניה, ובישראל יש להם דירת נופש בלבד. הבעל הגיש בינואר 2022 תביעה לבית הדין האזורי בירושלים, בעת שהאישה שהתה בביקור בארץ. האישה טענה להעדר זיקה מספקת לישראל, אולם בתי הדין האזורי והגדול קבעו כי די בעצם נוכחותה.

כשר הורה להשיב את התיק לבית הדין האזורי, לצורך בחינה עובדתית של היקף זיקתה של האישה לישראל. השופט עופר גרוסקופף הצטרף לעמדתו. המשנה לנשיא, נעם סולברג, הסכים לתוצאה, אך סבר כי המונח "בישראל" משמעו נוכחות פיזית; לשיטתו, בנסיבות המקרה, ישראל אינה הפורום המתאים, נוכח העובדה שמרבית הרכוש מצוי בבריטניה. הבעל חויב בתשלום הוצאות בסך 40 אלף שקל.

בג"ץ מצמצם את סמכות ביה"ד הרבני בסכסוכים בין ישראלים תושבי חוץ