top of page

אסתר המלכה - נשיאת העליון סיימה את כהונתה, פוגלמן ימלא את מקומה עד המינוי הקבוע


נשיאת בית המשפט העליון הגיעה לגיל פרישה. גיל שממנו פורש האדם מן התפקיד השיפוטי אך התפקיד השיפוטי אינו פורש מן האדם. הדבר נכון שבעתיים ביחס למי שעמדה בראש הרשות השופטת בתקופה הסוערת ביותר שידעה מימיה. כיצד תנהג לאחר פרישתה – רק הזמן יגלה לנו. עם זאת, נאחל לה מזל טוב ליום הולדתה וברכות על פרישה מתפקיד רם ונישא. יחי אסתר המלכה.


מאת: ד"ר שאול שארף, מגזין בית המשפט

מאז תחילת המאה ה־21, נשיאי בית המשפט העליון אינם זוכים לנחת בעבודתם השיפוטית. בית המשפט העליון מצוי בעין הסערות הפוליטיות וקברניטי הספינה השיפוטית נדרשים לנווט אותה בתוך המים הסוערים. אין חולק כי השנה האחרונה הייתה הסוערת ביותר, אף יותר מאירועי שנת 1999, בהפגנת המיליון של החרדים כנגד בית המשפט העליון. אז היה זה סקטור מסוים שיצא נגד בית המשפט העליון – היום המאבק הוא בין אליטות על שליטה וכוח במדינה.

הנשיאה אסתר חיות הנהיגה את הספינה השיפוטית בשנים האחרונות. לא בטוח ששנותיה הרבות במערכת השיפוטית וניסיונה הפוליטי הכינו אותה לשנה האחרונה לכהונתה בבית המשפט העליון. לא בטוח שמישהו יכול היה יכול להתכונן לסערה כזו. עם זאת, יש להודות, בית המשפט מצוי במבוכה כבר שנים רבות. אמון הציבור ביחס לרשות השופטת בשפל חסר תקדים. אומנם הרשויות הנבחרות סובלות מרמת אמון ציבור נמוכה יותר, אך הללו מקבלות את הלגיטימיות שלהן מבחירות תקופתיות. לבית המשפט אין קלפי ואחריותיות – יש לו רק את אמון הציבור. ובכל זאת, נראה כי אמון זה נשחק עד דק בשנה האחרונה.

אסתי אבני, שם הנעורים של נשיאת בית המשפט העליון, נולדה במעברת "שביב" בהרצליה לזוג ניצולי השואה – שהתגרשו כשהייתה כבת שנה וחצי. רוב שנות ילדותה ונעוריה עברו בהרצליה ואת בגרותה העבירה באילת עם אימה. עם שחרורה מצה"ל, בו שירתה בלהקת פיקוד מרכז, החלה ללמוד משפטים בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב. לימים הפכה לגאוות הפקולטה באוניברסיטת תל־אביב שכן היא הראשונה מבין בוגרות הפקולטה שמונתה לשופטת בבית המשפט העליון.

בשנת 1990, כאשר הייתה בת 37 בלבד, מונתה לשופטת בית המשפט השלום בתל־אביב, ובשנת 1996 כבר מונתה לשופטת בית המשפט המחוזי. בחירתה לשופטת סימלה הסכמה רחבה בין ימין לשמאל. הממליצים הפוליטיים שלה היו משני צדדי המתרס: שרי המשפטים בדימוס, חיים צדוק (עבודה) ושמואל תמיר (ליכוד). בתחילת דרכה השיפוטית היא לא בלטה באישיותה, כראוי לאתוס השיפוטי המחנך לצניעות אישית. כישורי כתיבתה היו אלה שהובילו, בסופו של דבר, לקידומה ברשות השופטת. פסקי הדין שלה מנוסחים היטב. הקפדנות המילולית. הרהיטות הרעיונית. הקצב והמזג השיפוטי כבר רמזו על הגבהים שאליהם תגיע בהיררכיה השיפוטית.

בשונה מן העליונים האחרים – היא לא הייתה בת טיפוחיו של אהרן ברק. גם לא תלמידתו באוניברסיטה העברית. היא השקיעה, חרשה וטיפחה. התמקצעה. התחדדה. חידדה עוד יותר את השקפת עולמה המשפטית והחברתית. עד שהתגלגל המזל לפתחה. שופטי העליון שקראו את פסקי דין שלה גילו את כישרון כתיבתה. כך שופטת אלמונית מתל אביב קיבלה את תשומת ליבו של נשיא בית המשפט העליון – אהרן ברק, שהוביל את מינויה לבית המשפט העליון.

בשנת 2003 מונתה לעליון (תחילה בפועל ושנה לאחר מכן במינוי קבע). כבר בעת מינויה ידעה כי בשנת 2017 תמונה לנשיאות בית המשפט העליון לפי שיטת הסניוריטי. אולם דבר לא רמז לה על כך כי 14 שנים לאחר מכן, בעת מינויה לנשיאות, המערכת הפוליטית הנבחרת לא תקל עליה.

שנותיה הראשונות בעליון היו בצל הוותיקים – ברק, חשין, בייניש, רובינשטיין וגרוניס. התפקיד המשמעותי הראשון שלה, חוץ מחברות בהרכבים שיפוטיים בבית המשפט העליון, היה בשנת 2013 כאשר מונתה לממלאת מקום יושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לקראת הבחירות לכנסת העשרים. לאחר מכן, בשנת 2014 החליפה את עדנה ארבל בתור חברה בוועדה לבחירת שופטים עד 2015. באותה שנה מונתה ליושבת ראש ועדת הבחירות המרכזית עד 2017.

הזרקור הציבורי כוון לעברה כאשר מועד מינויה לנשיאות החל להתקרב. באותה תקופה נודע כי היא חברה לצד מנהל בתי המשפט ב"ועדת השתיים" או בשמה המלא: הוועדה המייעצת לנשיאת בית המשפט העליון בנוגע לאפשרויות קידום שופטי בתי משפט השלום. ממצאיה של הוועדה נשמרו בסוד, ועד לשנת 2015 אף לא פורסם על קיומה. הנהלת בתי המשפט דחתה בקשות לעיון במסמכי הוועדה בטענה שמדובר בדיונים סודיים של הוועדה לבחירת שופטים, אשר אינה כפופה לחוק חופש המידע. ערעורים על החלטה זו, שהוגשו על ידי שמחה רוטמן, ששימש באותה תקופה בתור יו"ר התנועה למשילות ודמוקרטיה – נדחו על־ידי בית המשפט המחוזי והעליון. ניתן לומר בזהירות שזו הייתה ההתנגשות הראשונה בין מי שלימים תהיה נשיאת בית המשפט העליון ובין מי שלימים ישמש בתור יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ואחד ממקדמי הרפורמה המשפטית בשנה האחרונה.

בשנת 2017, עם סיום תפקידה של מרים נאור בתור נשיאת בית המשפט העליון, השופטת חיות הייתה המועמדת המתבקשת לתפקיד על פי שיטת הסניוריטי הנהוגה. אולם שרת המשפטים דאז, איילת שקד, יזמה דיון בעניין ביטול שיטת הסניוריטי בטענה כי זו אינה מתיישבת עם לשון החוק ופוגעת בסמכות הוועדה לבחירת שופטים. חיות, שכבר הפנימה את כללי המשחק הפוליטי, נפגשה עם אנשי תקשורת לשיחות תדרוך, שבהן טענה כי גישתה להתנחלויות אינה שלילית, וכי "אין לה כל רצון לנהל את המדינה באמצעות בג"ץ, ולהחליף את הכנסת והממשלה". אותם תדרוכים הפכו לימים להיות נוהל קבוע בלשכתה לאחר שהתמנתה לנשיאות בית המשפט העליון.

מבקריה היו בעיקר במישור האידיאולוגי. כמו קודמיה, גם היא התחנכה על חינוך משפטי פרוגרסיבי, כזה שמעודד את השופטים ליטול את מושכות השלטון ולקדם תפיסות עולם אישיות על חשבון החלטות ציבוריות שנתקבלו במנגנונים דמוקרטיים (אקטיביזם בלע"ז). עם זאת, היו שטענו כי אף שהשופטת חיות אקטיביסטית, היא שמרנית מקודמיה בתפקיד. ובכל זאת, היא השתתפה ב־15 פסקי דין בהם פסל בית המשפט העליון חקיקה של הכנסת (בסה"כ נפסלו 23 חוקים עד היום), ועוד היד נטויה עם חוקי יסוד.

כמו כן, תקופת נשיאותה לא הייתה חפה מביקורת אישית. כך למשל, קלמן ליבסקינד חשף כי דוברות הרשות השופטת פנתה לוויקיפדיה וביקשה להחליף את הערך על השופטת אסתר חיות בערך שלם חדש שכתבו בדוברות או במילותיו של ליבסקינד: "הדף, שנוסח בתיאום עם הנשיאה המיועדת, היה שיפוץ מפואר של קורות החיים השיפוטיים שלה, ומי שיבקש ללמוד ממנו - יקבל אסתר חיות שלא הייתה ולא נבראה". בנוסף, בועז גולן ואראל סג"ל פרסמו חשד כי אסתר חיות ובעלה דוד חיות, ביצעו עבירות על חוק התכנון והבנייה, בכך שלא הגישו בקשה להיתר בנייה לעבודות שיפוץ שביצעו בשנת 2018. מן העבר השני, הרעיפו שבחים על מקצוענותה. למשל בדה־מרקר פרסמו כי היא שופטת קשוחה שאינה מהססת להפוך פסקי דין מחוזיים, וידועה בשליטה בפרטים, מתוך תפיסת עולם כי בית המשפט צריך לקחת בעירבון מוגבל את עמדותיהם של גופי רגולציה, ולהיות הפרשן של החוק.

התקיפות מצד תקשורת הימין והחיבוקים מצד תקשורת השמאל, ככל הנראה השפיעו על הפוזיציה הפוליטית של הנשיאה אסתר חיות כאשר השבר הפוליטי התקרב. כשנדרשה להתמודד עם הרפורמות המשפטיות, שביקשו לאזן בין רשויות השלטון באמצעות נטילת הסמכות שנטל לעצמו בית המשפט העליון בשלושה העשורים האחרונים, היא כבר התמקמה על המגרש הפוליטי בצד המתנגדים. בכל מקרה, בין שביקשה זאת או לא, נראה כי היא הפכה להיות סמל מאבקה של הגמוניה מתחלפת ששירת הברבור שלה נשמעת בארצנו.

ייאמר לזכותה כי היא תמיד שמרה אמונים למערכת שטיפחה אותה. עוד בשנת 2017 היא התריעה בעקבות תחקיר של התוכנית "עובדה" על הדילים בוועדה לבחירת שופטים כי "יש סכנה לפוליטיזציה של מערכת המשפט" וכן הוסיפה "כי התוכנית מציבה בפנינו השופטים מראה והתמונה הנגלית אינה מחמיאה, בלשון המעטה". התבטאויות אלו ונוספות החלו לחשוף את מורת רוחה כלפי הפוליטיקה הנבחרת ואת יישור הקו האידיאולוגי שלה עם היוריסטוקרטיה. בעקבות כך היה זה כמעט מתבקש כאשר כבר בשנת 2022 היא הביעה התנגדות לשינוי במערכת המשפט. שנה בדיוק לפני הצגת הרפורמות המשפטיות על ידי שר המשפטים השר לוין, בעת הניסיון הכושל להקמת ממשלת ימין (שלאחר מכן הפכו לניסיון מוצלח להקמת ממשלת בנט־לפיד) באה והתריעה אל מול יוזמות המסתמנות של הקואליציה העתידית, שבסוף לא קמה, באומרה כי "נמשיך לעמוד איתן גם אל מול הרעמים והברקים הנשמעים והנראים בעת הזו".

הנשיאה כבר התנגדה לכל שינוי במערכת המשפט – ולכן הביעה נחרצות כי הרפורמות המשפטיות בשנה האחרונה הן "תוכנית לריסוק מערכת המשפט". יש להודות גם כי נאומה הביך את הרשות השופטת, שכן הוא חשף את הפוליטיזציה של מערכת המשפט – אותה פוליטיזציה שממנה התריעה. הצורך לאותת לקהל התומכים כי אין היא ממצמצת כלפי השלטון הנוכחי הוביל אותה לכנות את הרפורמות בתור "מתקפה שלוחת־רסן על מערכת המשפט, משל הייתה אויב שיש להסתער עליו ולהכניעו". כאן כבר לא נותר ספק ביחס ליחסים הרעועים של הרשות השופטת, ושל זו העומדת בראשה, עם ממשלת הימין.

העתירות בחודשיים האחרונים לכהונתה – כנגד צמצום עילת הסבירות, כנגד אי כינוס הוועדה לבחירת שופטים (שמועד דיונו נדחה) וכנגד תיקון ההגדרה של נבצרות ראש הממשלה – רק מחדדים יותר את חוכמתה השיפוטית אך גם את העדר תבונתה הפוליטית. במקום להוריד להבות ולחזק את אמון הציבור ברשות השופטת – בית המשפט העליון בראשותה של חיות מתעלם מן ההזדמנות שנקרתה בדרכו לשיקום אמון הציבור. היו שקיוו כי אולי פסיקתה האחרונה תהיה בעניין גיוס בנות ליחידות קרביות – סוגיה שיש עליה הסכמה רחבה בציבור הליברלי בישראל, אולם נראה שהנשיאה מבקשת להשלים את המהפכה העל־חוקתית בביסוס סמכות בית המשפט לביטול חוקי היסוד, ובכך לחתור תחת האתוס הדמוקרטי והליברלי של ישראל, שלפיו הריבון הוא הציבור ומוסדות השלטון משרתים אותו, ולא להפך. שופטים שמתבלבלים לחשוב שהם מלכים – עד שמוקדי הכוח שהכתירו אותם ימאסו בהם.


בעקבות המלחמה הקשה שמתחוללת בארצנו אירוע פרישת הנשיאה בבית המשפט העליון בוטל. מחלוקות של האתמול נשכחו ואחדות שוררת בעם מול רשעות אויבינו. שיעור חשוב וכואב מאוד לומד עמנו. ובכל זאת לא נשכח לאחל לשופטת אסתר חיות מזל טוב ליום הולדתה וברכות על פרישה מתפקיד רם ונישא. יחי אסתר המלכה ותחי מדינת ישראל.



עוד בחדשות:

تعليقات


bottom of page