טענה שהיו ידועים בציבור: בן זוגה ביקש איכון טלפוני עשור אחורה כדי להוכיח שלא
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה בקשה של גבר לקבל נתוני איכון של הטלפון הנייד של בת זוגו לשעבר, לאורך עשר שנים, במסגרת סכסוך רכושי שהתעורר לאחר פרידתם. השופט משה בראון (בצילום) קבע כי הבקשה רחבה מדי, אינה מבוססת על צורך ראייתי ממשי ועלולה לפגוע קשות בפרטיות האישה.
בפני השופט בראון נדונה מחלוקת בין בני זוג שנפרדו, לאחר שהאישה טענה כי השניים היו ידועים בציבור ולכן היא זכאית למחצית מהנכסים שנצברו בתקופת חייהם המשותפים. הגבר ביקש להפריך את טענתה ולהוכיח כי היקף שהותה בביתו אינו תומך בקיומה של מערכת יחסים כזו.
לשם כך ביקש האיש מבית המשפט להורות על קבלת נתוני איכון הטלפון הנייד של האישה לשנים 2014 עד 2024. לטענתו, המידע יאפשר לבחון באיזו תדירות שהתה בביתו. כדי לצמצם את הפגיעה בפרטיותה, הציע להשחיר נתונים שאינם קשורים ישירות לשהותה בבית.
מנגד, האישה התנגדה לבקשה וטענה כי נתוני האיכון אינם יכולים להכריע בשאלה אם בני הזוג היו ידועים בציבור. לדבריה, חשיפת מידע על מיקומה במשך עשר שנים תפגע באופן חמור בפרטיותה, תסרבל את ההליך ותוסיף מחלוקת שאינה נחוצה להכרעה בסכסוך הרכושי.
השופט בראון בחן את הבקשה וקבע כי נתוני איכון עשויים להיות רלוונטיים כאשר הם נדרשים להוכחת אירוע מסוים, אך לא כאשר מדובר בניסיון לבחון באופן גורף התנהלות לאורך עשר שנים. לדבריו, "טענה כללית על פני תקופה של עשר שנים" אינה מצדיקה צו כה נרחב.
בהחלטתו הדגיש השופט כי גם אם נתוני האיכון יצביעו על הימצאות הטלפון באזור מסוים, אין בכך כדי להוכיח שהאישה עצמה שהתה בבית או ללמד על טיב הקשר הזוגי. הוא ציין כי הבקשה אינה מתייחסת למועדים או לאירועים מסוימים, ולכן נחלשת הרלוונטיות שלה.
עוד קבע השופט כי בתיק קיימות עדויות וראיות אחרות שבאמצעותן ניתן לבחון את מערכת היחסים בין הצדדים. לדבריו, הצו המבוקש "רחב ביותר והפגיעה בפרטיות המשיבה ממנו בלתי נמנעת". השופט הוסיף כי השחרת חלק מהנתונים אינה מספקת כדי להתגבר על הפגיעה בפרטיות.
בסופו של דבר, השופט משה בראון דחה את בקשת האיש לקבלת נתוני האיכון וקבע כי לא הוכח צורך ממשי בחשיפתם לצורך הכרעה במחלוקת. האיש חויב לשלם לאישה הוצאות משפט בסך 2,000 שקל. ההליך הרכושי עצמו נותר להכרעה, ללא חשיפת נתוני המיקום של האישה.
תגובות