ביהמ"ש: האישה תפונה מהמבנה בחוף מציצים אחרי עשרות שנים
בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה ערעור על פסק דין שהורה על פינוי מבנים בחוף מציצים, וקבע כי ההחזקה הממושכת בקרקע ציבורית אינה מקנה כשלעצמה זכות להמשיך ולהתגורר במקום. הרכב השופטים יונה אטדגי, עידית ברקוביץ' וטל לוי מיכאלי (בצילום) הותיר את צו הפינוי על כנו.
המערערים, נורית זוהר ואריאל אור, יחד עם מרים דנוך, ניהלו את ההליך נגד עיריית תל אביב ורשות מקרקעי ישראל. המחלוקת נוגעת לשטח המצוי בבעלות המדינה, שלעירייה זכות להחזיק בו לאחר שהופקע לצרכים ציבוריים, בעוד המתגוררים במקום טענו לזכויות שנוצרו לאורך עשרות שנים.
לטענת המערערים, ההחזקה רבת השנים במקום והעובדה שהרשויות לא פעלו במשך תקופה ארוכה לפינויים מלמדות כי ניתנה להם, לפחות במשתמע, רשות להחזיק בקרקע. בין היתר נטען כי הקרקע נרכשה בשנות ה־60, וכן הועלו נסיבות אישיות ורפואיות בניסיון למנוע את הפינוי.
מנגד, עיריית תל אביב ורשות מקרקעי ישראל טענו כי שתיקה או היעדר אכיפה במשך שנים אינם יוצרים זכות בקרקע ציבורית. לשיטתן, מכתבי ההתראה והליכי הפינוי שננקטו מלמדים דווקא על התנגדות ברורה להמשך ההחזקה ושוללים טענה שלפיה ניתנה הרשאה קבועה להתגורר במקום.
במהלך הדיון דחו השופטים את הטענה לרישיון מכוח השנים שחלפו. "אין לייחס לרשות ציבורית הסכמה משתמעת למתן הרשאה רק מעצם העובדה שלא פעלה נגד מחזיק שלא כדין", נקבע. עוד הודגש כי גם רשות שניתנה, ככל שניתנה, היא אישית ואינה ניתנת להעברה או להורשה.
בית המשפט קבע כי לא הוצגה ראיה המלמדת על הסכמה של העירייה או רשות מקרקעי ישראל להחזקת הקרקע. השופטים הדגישו כי בקרקע ציבורית יש לתת משקל משמעותי לאינטרס הציבורי, וכי רק בנסיבות חריגות ביותר תוכר זכות להמשיך ולהחזיק בשטח מכוח התנהלות הרשויות לאורך השנים.
גם הדרישה לדיור חלופי נדחתה. בית המשפט קבע כי ההגנה הקבועה בחוק התכנון והבנייה למי שמפונה מבית מגורים בעקבות הפקעה מותנית בכך שלמחזיק קיימת "זכות שבדין או זכות שביושר". מאחר שלא הוכחה זכות כזו בקרקע, נקבע כי אין זכאות לדיור חלופי כתנאי לביצוע הפינוי.
באשר לפיצוי, נקבע כי תביעות נפרדות בנושא כבר תלויות ועומדות, ולכן אין מקום לעכב את הפינוי עד להכרעה בהן. משפחה נוספת שהתגוררה בשטח זכתה לאחרונה בפיצוי של 2.25 מיליון שקל, בעוד שלפי הנטען מטעם נורית זוהר, הוצע לה בעבר פיצוי של 3 מיליון שקל.
בסופו של דבר, הערעור נדחה ומועד הפינוי נקבע ל־31 בדצמבר 2026. בית המשפט הורה להעביר לעיריית תל אביב ולרשות מקרקעי ישראל 5,000 שקל לכל אחת מתוך העירבון, ובסך הכול 10,000 שקל הוצאות. יתרת העירבון ופירותיו יוחזרו בהתאם להוראות שנקבעו בפסק הדין.
תגובות