הרשמת דחתה את טענת "פרעתי": פרסום החוצות לא עלה, והחייבים ישלמו
רשות האכיפה והגבייה דחתה בקשת "פרעתי" שהגישו חייבים בתיק שנפתח בעקבות אי־פרסום על שלט חוצות, והורתה להגדיל את החוב עד לתקרה שנקבעה בפסק הדין. רשמת ההוצאה לפועל בירושלים, נעה אפיק דר (בצילום), ניתחה בהחלטה מפורטת את מנגנון הפשרה, סדר החיובים ונטלי ההוכחה, וקבעה כי החייבים לא עמדו בהתחייבויות שנקבעו להם.
הפרשה החלה בהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במרץ 2024. לפיו, החייבת התחייבה להעלות עד סוף אותה שנה פרסום של הזוכה על גבי בילבורד בכניסה הראשית לבית שמש, למשך 11 חודשים. עוד נקבע כי 21 יום לפני העלאת הפרסום על החייבת להודיע לזוכה, ולאחר מכן יעביר הזוכה את נוסח המודעה.
לצד מנגנון הפרסום נקבע גם מנגנון כספי ברור: אם הפרסום לא יחל עד 31 בדצמבר 2024, תשלם החייבת לזוכה 5,000 שקל עבור כל חודש שבו הפרסום אינו באוויר, עד לתקרה של 55 אלף שקל. החייב הנוסף צורף לחבות הכספית עד לסכום של 35 אלף שקל.
לטענת החייבים, דווקא הזוכה היא שמנעה את ביצוע פסק הדין. לדבריהם, היא לא העבירה את נוסח הפרסום ולכן לא התקיים "התנאי המתלה" שאפשר את העלאת המודעה. הם טענו גם כי פנו אליה מספר פעמים בעל פה, וכי הזוכה המתינה חודשים כדי לאפשר לפיצוי החודשי להצטבר.
מנגד, הזוכה טענה כי ההסכם קבע סדר פעולות הפוך: החייבת הייתה צריכה תחילה למסור הודעה על האפשרות להעלות את הפרסום, ורק לאחר אותה הודעה היה עליה להעביר את תוכן המודעה. לטענתה, לא הוצגה כל ראיה לפנייה כזו, והחייבים גם לא הראו כי הייתה להם יכולת מעשית לבצע את הפרסום.
במהלך הדיון בחנה אפיק דר את לשון פסק הדין צעד אחר צעד, והבחינה בין "תנאי מתלה" לבין חיובים חוזיים שהצדדים נטלו על עצמם. היא קבעה כי לא מדובר בתנאי מתלה, אלא במנגנון שבו אי־העלאת הפרסום מפעילה סעד כספי חלופי. לדבריה, עצם העובדה שהפרסום לא עלה במועד מספיקה להפעלת החיוב שנקבע בפסק הדין.
הרשמת הוסיפה כי החייבים לא הוכיחו שפנו לזוכה כנדרש. המצהיר מטעמם לא התייצב לדיון, ולא הוצגה אסמכתה לפניות הנטענות. אפיק דר הדגישה כי נטל ההוכחה בטענת "פרעתי" מוטל על החייב, וכי אין די בטענה כללית לפניות בעל פה, במיוחד כאשר ניתן היה לפנות בכתב או לבקש הוראות מרשם ההוצאה לפועל.
בסופו של דבר, בקשת החייבים נדחתה. החוב, שנפתח תחילה בגין ארבעה חודשים ובסכום של 20 אלף שקל, הוגדל בהתאם למנגנון הפיצוי עד להשלמת הסכומים שנקבעו בפסק הדין. נוסף לכך חויבו החייבים יחד ולחוד בהוצאות של 3,000 שקל, העירבון שהפקידה החייבת חולט לטובת הזוכה, ועיכוב ההליכים והכספים בוטל.
תגובות