סוף לדגל: השופט הגיע לצומת כפר שמריהו, והתורן בגובה כ־40 מטרים הוסר
- לפני שעתיים (2)
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט העליון דחה ערעור בפרק נוסף של המאבק המשפטי בין תושב כפר שמריהו למועצה המקומית. ברקע עומד גם המאבק סביב תורן ודגל ישראל ענק שהוצב בצומת כפר שמריהו. באותו הליך יצא השופט משה אשר סרוגוביץ (בצילום) מבית משפט השלום מלשכתו והגיע למקום כדי לראות במו עיניו את התורן והדגל, לפני שהורה על הסרת המבנה.
בועז חיון, בעליה של חברת "תמר", המתמחה בעבודות פיצוץ, הציב לאחר 7 באוקטובר תורן גבוה ועליו דגל ישראל ענק. לדבריו, המהלך נבע מהרצון לחזק את תחושת השייכות והפטריוטיות. מנגד, ראש המועצה המקומית כפר שמריהו, סרג' קורשיא, טוען כי בינו לבין חיון קיים סכסוך עתיק יומין, שהחל עוד במחלוקת קודמת סביב קו ביוב שעבר בשטחו של חיון.
ההליך שהגיע כעת לעליון עסק בעבודות אחרות שביצעה המועצה להקמת חניון. לטענת חיון, התעורר בו חשש שעבודות החניון פוגעות בחורש טבעי, ולכן פנה למועצה וביקש שתציג היתר לביצוען. לאחר שלא קיבל מענה במשך מספר ימים, עתר לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים, וביקש צו שיפוטי להפסקת העבודות מכוח חוק התכנון והבנייה.
השופט גלעד הס (בצילום) מבית המשפט המחוזי בתל אביב מחק את העתירה על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית. הוא קבע כי הסעד שביקש חיון אינו מצוי בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים. גם בקשתו של חיון לתקן את העתירה במהלך הדיון לא שינתה את התוצאה, ובית המשפט חייב אותו בהוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.
לטענת חיון בעליון, המחוזי שגה בקביעה כי הוא נעדר סמכות עניינית. לדבריו, העתירה לא כוונה רק לקבלת צו להפסקת העבודות, אלא גם לביקורת על שיקול הדעת המינהלי של המועצה ועל חוקיות העבודות. עוד טען כי היה מקום לאפשר לו לתקן את העתירה וכי ההוצאות שנפסקו לחובתו היו "על הרף הגבוה".
מנגד, המשנה לנשיא בית המשפט העליון נעם סולברג לא מצא עילה להתערבות. הוא קבע כי הסעיף שעליו הסתמך חיון כלל אינו מאפשר אכיפה "פרטית" של דיני התכנון והבנייה, וכי בית המשפט לעניינים מינהליים אינו הערכאה המוסמכת לתת את הסעד שהתבקש. לדבריו, "למעשה, די היה בכך כדי לדחות את העתירה על הסף".
סולברג דחה גם את טענת חיון שלפיה העתירה עסקה בביקורת רחבה יותר על חוקיות העבודות. לדבריו, הסעדים שנכתבו בעתירה נוסחו במפורש כבקשה "ליתן צו הפסקה שיפוטי להפסקת עבודות". גם הוספת משיבים לא הייתה פותרת את בעיית הסמכות, וחיון לא הצביע על סעד חלופי קונקרטי שביקש להוסיף לעתירתו.
בסופו של דבר, דחה העליון את הערעור ללא צורך בתשובת המועצה. סולברג דחה גם את הטענה שהמחוזי גיבש דעה שלילית על חיון, וקבע כי מפרוטוקול הדיון עולה שבית המשפט פנה אליו "בלשון מכבדת". השופטים חאלד כבוב ורות רונן הצטרפו לפסק הדין. לא נפסקו הוצאות נוספות בעליון, והחיוב בסך 15 אלף שקל שנפסק במחוזי נותר על כנו. עע"מ 70929-12-25
תגובות