העליון: לבחון חלופת מעצר לתושב יהודה ושומרון שנכנס לישראל עם אקדח טעון
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט העליון, בפני השופטת דפנה ברק־ארז, קיבל באופן חלקי ערר על החלטה לעצור תושב יהודה ושומרון עד תום ההליכים בגין עבירות של שהייה בישראל שלא כדין ונשיאת נשק. בהחלטתה קבעה ברק־ארז כי למרות חומרתן של עבירות נשק, היה מקום לבחון במקרה החריג חלופת מעצר ולא לשלול אותה מראש.
סלימאן כעאבנה הואשם לצד נאשם נוסף לאחר שלפי כתב האישום נכנס לישראל ללא היתר, התגורר ועבד בחוות צאן באזור שבין כרמי יוסף לכפר בן נון. לפי האישום, בשתי הזדמנויות במהלך אפריל ומאי 2026 נשאו השניים שלא כדין אקדח טעון בתחמושת בתחומי החווה. לנאשם הנוסף יוחסו גם עבירות ירי, שאינן מיוחסות לכעאבנה.
לטענת כעאבנה, הוא אדם מוחלש שנכנס לישראל כדי להתפרנס ונקלע למציאות של ניצול וקושי. לדבריו, בנו של בעל החווה "הטיל את אימתו" עליו, והפעולות בנשק בוצעו לפי הוראותיו. הוא תיאר אותן כ־"העברות טכניות קצרות ורגעיות" שנכפו עליו באיומים, והדגיש כי הוא נעדר עבר פלילי או ביטחוני וכי "נקלע לאירועים בעל כורחו".
מנגד, המדינה ביקשה להותיר את כעאבנה במעצר עד תום ההליכים. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה המבססות את האישומים, ועבירות הנשק מקימות עילת מסוכנות לצד חשש להימלטות בשל היותו תושב יהודה ושומרון. המדינה דחתה גם את טענותיו בדבר האיומים, הגדירה אותם "מינוריים" וטענה כי "ההיגיון והשכל הישר" אינם מאפשרים לקבל את הטענות בהקשר זה.
בית המשפט המחוזי מרכז־לוד הורה על מעצרו עד תום ההליכים ולא בחן לגופן את חלופות המעצר שהוצעו. ברק־ארז הצביעה על הקושי בכך וקבעה כי "מאחר שבית המשפט המחוזי נמנע מלבחון את חלופות המעצר לגופן, הלכה למעשה שאלת ההכרח במעצר מאחורי סורג ובריח נותרה ללא מענה".
היא הוסיפה כי אמנם "נקודת המוצא בעבירות נשק הוא מעצר מאחורי סורג ובריח", אך הדגישה כי אין בכך כדי לפטור את בית המשפט מבחינת כל מקרה לגופו ומהאפשרות להשיג את מטרת המעצר בדרך שפגיעתה בחירות פחותה.
ברק־ארז קבעה כי המקרה של כעאבנה מצדיק בחינה פרטנית וכתבה: "נסיבותיו של המקרה שבפני הן מיוחדות ביותר, והן נופלות לשיטתי לגדר החריג לכלל, ואף באופן מובהק". לדבריה, מבלי להקל ראש בכתב האישום, העבירות המיוחסות לו הן בעלות אופי כמעט של "מתן שירות" בתחומי החווה, על ידי מי שלפי הנטען הועסק בתנאים קשים ובתנאי ניצול. השופטת הוסיפה כי "המעשים המיוחסים לעורר באופן אישי מצויים ברמת חומרה נמוכה למדי", ולכן אין הצדקה לדחות "על הסף" את האפשרות לחלופת מעצר.
בהמשך התייחסה השופטת במפורש לאפשרות שכעאבנה ישהה בחלופת מעצר באזור יהודה ושומרון. ברק־ארז קבעה כי "חלופה למעצר מאחורי סורג ובריח בתחומי יהודה ושומרון אינה פתרון מובן מאליו, אך יש מקרים שבהם היא מתאימה".
עוד הבהירה כי "עצם העובדה שהעורר הוא תושב יהודה ושומרון אינה מצדיקה בפני עצמה את שלילת האפשרות לבחינת חלופות", וכי ניתן לבחון תנאים מתאימים שייתנו מענה לעילות המעצר במקרה הקונקרטי.
בסופו של דבר, השופטת דפנה ברק־ארז קיבלה את הערר באופן חלקי והחזירה את התיק לבית המשפט המחוזי "לצורך בחינת חלופות למעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח". ברק־ארז הבהירה כי המחוזי הוא שיקבע את תנאי החלופה וישקול אם נדרש תסקיר מעצר. 76393-07-26
תגובות