סכסוך על יהלום ב־2 מיליון שקל: בית המשפט קבע למי שייכת הבעלות
- לפני 14 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט המחוזי בתל אביב, בפני השופטת איריס אילוטוביץ' סגל, דן בסכסוך חריג על בעלות ביהלום יקר ערך מסוג "מרקיז בריליאנט", במשקל 5 קראט. במרכז ההליך עמדה שאלה אחת: למי שייך היהלום, לתובעים שרכשו אותו בבורסה, או לאישה שטענה כי היה שלה ונגנב.
פסק הדין מתאר מסלול יוצא דופן שעשה היהלום בשנים האחרונות. תחילתו, לטענת הנתבעת, ברכישה בסך 760 אלף דולר; המשכו בעסקה בז'נבה; וסופו, לדבריה, במעשה עוקץ מתוחכם, שבמסגרתו נמסר היהלום לנוכלים. בהמשך זוהה היהלום בתערוכת יהלומים בדובאי.
לטענת התובעים, קבוצת מחזיקים חברי בורסת היהלומים בישראל, הם רכשו את היהלום בשנת 2021 מחברה ישראלית הפועלת בבורסה, בשם "פינק דיאם". סכום הרכישה עמד על כ־700 אלף דולר, שהם כ־2 מיליון שקל, והיהלום הוצג על ידם בהמשך כבעלותם החוקית.
מנגד, בנה של הנתבעת זיהה את היהלום שנה לאחר מכן בתערוכת יהלומים בדובאי, וטען כי אמו היא הבעלים החוקית שלו. לדבריו, היא רכשה את היהלום בשנת 2019 מחברה בדובאי, תמורת 760 אלף דולר, ולאחר מכן היהלום נגנב ממנה.
הסכסוך הגיע תחילה למוסד הבוררות בבורסה ליהלומים, שדחה את טענת הנתבעת לבעלות, בין היתר בהיעדר מסמך שתומך בטענה. לאחר מכן פנו התובעים לבית המשפט המחוזי, וביקשו פסק דין הצהרתי שיקבע כי הבעלות ביהלום נתונה להם ולא לנתבעת.
הנתבעת הגישה תביעה שכנגד, וביקשה להעביר את היהלום לידיה. אלא שהשופטת אילוטוביץ' סגל קבעה כי התובעים הוכיחו ברף הנדרש שהבעלות ביהלום שייכת להם. נקבע כי התקיימו תנאי "תקנת השוק", המגינים על רוכש שפעל בתום לב ושילם תמורה ממשית.
בית המשפט קבע כי היהלום נקנה ממי שעוסק במכירת נכסים מסוג זה, וכי הרוכשים שילמו בעדו תמורה ממשית ופעלו בתום לב. במצב כזה, כך נקבע, זכות הקונה גוברת על זכויות בעלים קודם, גם אם המוכר לא היה בעל הנכס, עניין שלא הוכח.
בסופו של דבר, הנתבעת לא הגישה תצהירי עדות ראשית, לא הציגה ראיות ולא התייצבה לדיון ההוכחות. תביעתה שכנגד נמחקה, ונאסר עליה לפרסם כי היהלום בבעלותה או כי התובעים מחזיקים בו שלא כדין. בנוסף, היא חויבה לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 150 אלף שקל. 5500-07-23
תגובות