בשנת 2020 נפטר אב בן 86, שערך בעבר שלוש צוואות נוטריוניות, והותיר אחריו בן ובת. חלוקת נכסיו הפכה לסוגיה שנויה במחלוקת כאשר אחייניתו התנגדה לצוואה האחרונה בטענה כי הושפעה באופן בלתי הוגן מילדי המנוח. עם זאת, השופט יהורם שקד, מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב, דחה את טענות האחיינית וקבע כי מדובר בטענות סרק.
בשנת 2017 ערך האב המנוח את הצוואה הראשונה שלו, והוריש את נכסיו, לרבות מניות בשתי החברות שלו, לארבעת נכדיו וחלק מכספו לבתו.
חודשיים בלבד לאחר מכן, הוא ערך צוואה שנייה, ששינה את עזבונותיו. הפעם הוא השאיר חלק נכבד מנכסיו לנכדיו, ובמקביל הקצה 20% ממניותיו בחברה אחת לאחיינית שלו. בשנת 2019 ערך צוואה שלישית ואחרונה, וביטל את העזבונות לנכדים ולאחיינית, והותיר את כל רכושו לשני ילדיו בחלקים שווים.
לאחר פטירתו של האב ביקשו ילדיו לקיים את הצוואה הסופית. עם זאת, האחיינית העלתה התנגדויות בטענה כי הצוואה היא תולדה של השפעה בלתי הוגנת שהפעילו ילדי המנוח. היא טענה, כי הם פעלו במניפולציות על מנת שהיא לא תירש דבר וכי המנוח היה סיעודי ונזקק לעזרת מטפל במועד עריכת הצוואה.
השופט יהורם שקד בחן את הראיות ודחה את טענות האחיינית. הוא ציין כי ההתנגדויות שהועלו הן בגדר תביעות סרק וחסרות בסיס משפטי. עוד קבע כי על אף שנדרש לטיפול סיעודי, המנוח נותר בעל יכולת נפשית ובעל עצמאות לקבל החלטות משלו. בית המשפט הגיע למסקנה כי השינויים שנעשו בצוואה נבעו מרצונו של האב לחלק את נכסיו באופן שווה בין שני ילדיו, בהתחשב בטובת המשפחה.
בפסיקת ההוצאות ציין השופט את היקף טענות האחיינית, וכן את האופי טענותיה. עקב כך, חייב את האחיינית בהוצאות של 100,000 שקל (את הילדים ייצג עו"ד בועז קראוס). בנוסף, היא נדרשה לכסות את כל העלויות הכרוכות בהליך, לרבות שכר טרחת מומחים, שכר עדים והוצאות לחברת ההקלטות והתמלול.
Comments