האם מגבלת נישואין הלכתית בין כהן לגרושה משליכה על חלוקת רכוש בפרידה?
- מגזין בית המשפט
- לפני 17 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
בית המשפט לענייני משפחה בירושלים דחה תביעה של גרושה ואם לארבעה, אשר ביקשה להצהיר כי היא זכאית למחצית הזכויות בדירת השקעה הרשומה על שם בן זוגה לשעבר. בני הזוג ניהלו מערכת יחסים שנמשכה כשבע שנים, אך לא נישאו ולא הביאו ילדים משותפים לעולם.
בפני השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט (בצילום) נפרשה מערכת יחסים מורכבת מהמגזר החרדי. השופטת, מן הוותיקות והמנוסות בדיני המשפחה, שקדה על התיק מילה במילה, בחנה בקפדנות את הראיות ואת העדויות, ונדרשה לעומק לשאלת קיומם של תנאי הידועים בציבור בנסיבות הייחודיות של המקרה.
הצדדים הכירו בשנת 2016. הנתבע היה רווק, ואילו התובעת גרושה. בהיותו כהן, לא יכלו השניים להינשא על פי ההלכה, האוסרת על כהן לשאת גרושה. בשנת 2021 עבר הנתבע להתגורר עם התובעת וילדיה בדירתה השכורה, ובכך העמיק הקשר ביניהם.
כחצי שנה לאחר תחילת המגורים המשותפים, רכש הנתבע דירה לצורכי השקעה. הרכישה מומנה מהון עצמי ובאמצעות משכנתה שנטל לבדו. הנכס נרשם על שמו בלבד, ודמי השכירות שהתקבלו ממנו הופקדו לחשבונו הפרטי, ללא שיתוף פורמלי של התובעת.
בדצמבר 2023 נפרדו הצדדים. כחודש לאחר מכן הוגשה תביעה, שבמסגרתה טענה התובעת כי הנכס נרכש במהלך חייהם המשותפים ומתוך כוונת שיתוף. לשיטתה, עצם החיים בצוותא וההשקעה מצידה מעידים על שותפות רכושית, חרף הרישום הפורמלי.
הנתבע טען מנגד כי אף שהתקיימה ביניהם זוגיות, הם לא ראו עצמם כידועים בציבור. לדבריו, לאורך השנים ליוו אותו ספקות באשר לעתיד הקשר, בין היתר בשל הנידוי החברתי שחווה ובשל ההשלכות ההלכתיות, לרבות האפשרות שילד משותף יוגדר חלל מבחינה דתית.
בפסק הדין נקבע כי אמנם התקיימה מערכת יחסים תקינה וטובה, אך לא הוכח כי הצדדים קשרו את גורלם זה בזה במידה המצדיקה החלת מכלול הזכויות והחובות הכלכליות של מוסד הנישואין. העובדה כי היו כהן וגרושה, ומנועי חיתון, עמדה בעוכרי הקשר והותירה ספקות ממשיים ביחס לעתידו.
עוד נקבע כי תקופת המגורים המשותפים, שנמשכה כשנתיים בלבד, אינה מספקת בנסיבות העניין לביסוס מעמד של ידועים בציבור. בנוסף, הודגש כי הצדדים שמרו על הפרדה רכושית מלאה, ניהלו חשבונות בנפרד, וכל אחד המשיך לנהל את ענייניו הכלכליים באופן עצמאי, לרבות בכל הנוגע לנכס נשוא התביעה.
תגובות