המאבק על המגרש בבית זית: האם בת של בעלת נחלה זכאית למגרש ללא מכרז

מאת: שלמה בוצ'צ'ו,

בית המשפט העליון דן בערעור שעניינו הקצאת מקרקעין במושב בית זית, ועסק בשאלת תחולתם של דיני המקרקעין והמדיניות המשתנה של רשות מקרקעי ישראל על בקשה שהוגשה שנים קודם לכן. ההליך העלה לדיון את סוגיית השיהוי, גבולות שיקול הדעת המינהלי והשלכות השינויים הנורמטיביים שחלו לאורך השנים על זכויות נטענות להקצאת מגרש.

פסק הדין נשוא הערעור ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, על-ידי השופט אלי אברבנאל. שם נקבע כי החלטת רשות מקרקעי ישראל לדחות בקשה להקצאת מגרש אינה יכולה לעמוד, נוכח נסיבות המקרה והטענות בדבר פגיעה בזכויות המבקשות, ובשל כך הורה בית המשפט על קבלת העתירה.

מושב בית זית הוקם על מקרקעי רשות מקרקעי ישראל, כאשר חוזי החכירה שנחתמו עם האגודה השיתופית הקנו לה סמכות להעביר זכויות שימוש במקרקעין, בכפוף לאישור רמ"י. בשנת 2007 הוגשה בקשה להקצאת מגרש לבת קטינה של בעלת נחלה, בהתאם להסדרים שנהגו באותה עת ואשר אפשרו, בנסיבות מסוימות, הקצאה בפטור ממכרז גם לקטינים.

לטענת רמ"י, כבר בשנת 2008 נשלח מכתב דחייה לאגודה, אולם האם, הבת והאגודה טענו כי מכתב כזה מעולם לא התקבל. כך או כך, במשך כעשור לא ננקטו צעדים נוספים מצד המבקשות, ורק בשנת 2018 הוגשה פנייה מחודשת להקצאת המגרש, אשר נדחתה לאור המדיניות המעודכנת והדין החל אותה עת.

בין לבין חל שינוי מהותי במסגרת הנורמטיבית. בעוד שבעבר ניתן היה להקצות מגרשים בפטור ממכרז גם לקטינים, בהמשך הוגבלה האפשרות לבגירים בלבד, ובשנת 2012 בוטלה לחלוטין האפשרות להקצאה ללא מכרז ביישובים במרכז הארץ, למעט חריגים מצומצמים ובכפוף לתנאים מחמירים.

בית המשפט המחוזי קיבל את העתירה, בקובעו כי האגודה הייתה רשאית להמליץ על הבת חרף קטינותה, וכי רמ"י לא הוכיחה שמכתב הדחייה משנת 2008 נשלח בפועל. משכך, נקבע כי אין לזקוף לחובת המבקשות את חלוף הזמן וכי יש לראות בבקשתן ככזו שעדיין עומדת בעינה.

על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון. השופטת דפנה ברק־ארז, בהסכמת השופטים חאלד כבוב ויחיאל כשר, קיבלה את הערעור וקבעה כי גם בהיעדר מכתב דחייה מפורש, שתיקת הרשות מהווה סירוב. עוד הודגש כי המבקשות השתהו במשך למעלה מעשור מבלי לפעול, ובכך ישבו על זכויותיהן, שעה שהמסגרת הנורמטיבית השתנתה מן היסוד.

בסיום פסק הדין קבע בית המשפט העליון כי דין הערעור להתקבל, אף שהתוצאה עשויה להיות מאכזבת מבחינת המשיבות. עם זאת הודגש כי מדובר בתוצאה המתחייבת מן הדין ומן הנהלים החלים על המקרה, וביתר שאת לנוכח המדיניות העדכנית החלה על מקרקעי ישראל ופיתוחם לטובת הכלל. לפנים משורת הדין, ובשים לב לקשיים שנבעו מכך שתשובת רמ"י לא הובאה לידיעת המשיבות במועדה, הוחלט שלא לעשות צו להוצאות.

המאבק על המגרש בבית זית: האם בת של בעלת נחלה זכאית למגרש ללא מכרז